עיגולים שחורים במקום עיניים

רציתי לספר לכם על מקרה שקרה לי לא מזמן וגרם לי להבין באיזה עולם קפיטליסטי ולא הוגן אנחנו חיים.

באחת שביתות האחרונות בנמה"ת, לא זו של הסבלים עם המזוודות, שהייתה בדיוק ההפך מ"אהבת אדם",  אלא השביתה האחרונה של ההסתדרות.

להזכירכם, פסקו כל ההמראות והנחיתות בשעה 6 בבוקר. הגענו, כל הצוות, לדלפקים ותפקידנו היה לשבת ולהסביר לנוסעים שאין טיסה והם סתם באו ( וזה קשה להגיד את זה לזוג קשישים מאירופה שהגיעו מנצרת במונית ועכשיו הם צריכים לחזור לשם) ומעלינו השלטים " flight cancelled " אז רוב הזמן שתינו קפה ואכלנו במבה, אבל היו קצת ויכוחים מחרישי אוזניים, כי  לך תסביר לנוסע למה כל החברות הקדימו את הטיסה  לפני 6 בבוקר ובריטיש לידנו עושים הכל כדי למצוא לנוסעים שלהם טיסות חלופיות ורק החברה שלנו ביטלה את הטיסה  (שההמראה המקורית היא ב 8 ורבע) למרות שהיא הוציאה את המטוס כי הוא גם ככה היה בארץ והיה צריך לחזור עם הצוות אויר.

בקיצור, פתאום הגיע בחור צעיר ויפה, הוא קיבל את הבשורות בצורה רגועה מאוד ואז ראינו שהוא הולך ויושב בצד על הרצפה עם פנים מודאגות אז קראנו לו (הוא בקושי דיבר אנגלית), והוא סיפר לנו שאין לו איפה לישון ונגמר לו הכסף.

בלי לחשוב פעמיים התחלנו לחשוב על פתרונות בשבילו, ברוח ההתנדבות וקצת בגלל הלוק, כל אחת התנדבה לקחת אותו הביתה, היה גם בחור אחד בעניין (עד שהוא הבין שהתייר לא בצד שלו...).

לבסוף, מישהי מצאה לו מקום לישון, ובלי להסס כל אחת הוציאה מהכסף שהיה לה בכיס ונתנו לו למונית.

ואז, יומיים אחרי, אני רואה את אותו בחור בטיסה. הוא חיכה שאתפנה ואז הביא לי כסף (רק ביורו) כל נסיונותי לא להסכים לקבל את הכסף עלו בתוהו.

בסוף הטיסה (שבוטלה) ישבנו וחשבנו איך זה שחברת התעופה הכי עשירה בעולם זונחת את נוסעיה בלי הינד עפעף, ואנחנו, שלא מקבלים מהחברה הזו כלום (כאב ראש בעצם) ומנצלת אותנו  בלי הפסקה עוזרות לנוסעים שלה ושומרות על שמה הטוב (כמובן שלא על זה חשבנו כשנתנו לו את הכסף..).

אז מוסר ההשכל שלי מכל הסיפור, הוא שהחברות הגדולות ימשיכו לנצל אותנו, ורק ההזדהות והעזרה שלנו, האזרחים הקטנים תציל את העולם.

אם בפוסט שעבר כתבתי על הצרפתים, עכשיו אני אדבר קצת על הישראלים, שהם ממש לא פחות (אם לא יותר...) גרועים מהצרפתים.

הכוונה פה היא לקבוצות ההמוניות של הישראלים שטסים לאנטליה/ מרמריס/בודרום ולא לקהל אינטיליגנטי

כמוכם כמובן...

כל דבר בדרך לטיסה- הבטחון, הצ'ק אין והטיסה עצמה, הוא בגדר הפרעה למטרה הנעלה של

הטיול כולו: הדיוטי פרי

זה בד"כ צ'רטר של חברה טורקית מסוימת שלא נזכיר את שמה, בה הדיילות וצוות המטוס הוא בערך ברמה של הנוסעים,

דיילות שלא מדברות אנגלית???, (ואם הן כבר מדברות אנגלית אז יש את מכשול הנוסעים שהם לרוב לא מדברים אנגלית) ,ששופכות תה על נוסעים, סיפור אמיתי! לפני שבועיים ליוויתי זוג שהדיילת שפכה עליהם תה רותח ולגבר הייתה כוויה ענקית על הבטן, הם אמרו שהדיילת אפילו לא התנצלה אלא רק חייכה, והם מתכוונים להגיש תביעה.., טייסים שמעשנים במטוס, בקיצור חגיגה גדולה.

יש את הזוגות, שאפשר לזהות אותם ע"י כך שהבעל מאיץ באישה להרים את התיקים למסוע, יש את קבוצות הצעירים

השנונים עם פניני הלשון שבטוחים שהם מאוד משעשעים את בודקי הבטחון אם התשובות המתחכמות לשאלה "ארזת לבד?" וממשיכים להצחיק את הדיילים בצ'ק אין, פעם שאלתי מישהו מה הוא לוקח ללמטוס (התכוונתי לתיק), אז הוא מסתכל על

חברה שלו ואומר: "אם היא לא הייתה פה אז אותך...", ואי אפשר לזנוח את המשפחות עם הילדים והתינוקות שמתעצבנים שאיך זה שאין לתינוק מושב אחרי שלא שילמו עליו כרטיס?!

 לא יודעת מה איתכם אבל כל רעיון שהיה לי לטוס באיזה דיל לטורקיה נגוז ונעלם כבר מזמן, אז תחשבו פעמיים לפני שתחליטו לטוס ורק כדי לקבל דוגמה, המערכון של "ארץ נהדרת" בשבוע שעבר הוא ממש לא מוגזם ומתאר בצורה מאוד מדוייקת מה קורה על הטיסות האלה, ולמי שהחליט בסוף כן לנסוע, בהצלחה...

ראיתי בבלוגים אחרים שעניין צרפת מעסיק לא מעט אנשים, אז החלטתי לכתוב גם על הסוגיה הזו.

הצרפתים, או בשמם הרווח בנתב"ג: "הצרפוקאים" הם עם מאוד מיוחד, הם קצת יותר המוניים מישראלים וממש אי אפשר להגדיר אותם כאירופאים אופיינים.

כל עובד יודע שהטיסות לשארל דה גועל הם הטיסות הכי לא סימפטיות בלשון המעטה...

זה מתחיל בכך שבצ'ק אין מנסים לתקשר איתם (ללא הצלחה...) ואז ברגע שאמרת את שתי המילים היחידות שאת יודעת בצרפתית- חלון או מעבר? זהו! חרצת את גורלך, מעכשיו הם בטוחים שגדלת על חוף הים במרסיי, אז כל אחד ימצא פתרון אחר, החרוצים שבינינו ינסו להסביר שהם לא מדברים צרפתית, חלק ינסו לדבר עם היידים, אני פשוט אומרת על כל דבר שהם אומרים "ווי" (ולא מבינה כמובן מילה- רק מרחמת טיפה על הדיילת במטוס שתחטוף את הצעקות...).

זה ממשיך בעובדה שפתאום כל נוסע שני על הטיסה צריך כסא גלגלים למרות שהוא מסתדר מצויין בחיים גם עם שתי רגליים, אבל כשמגיעים לדיוטי פרי, עוד לא הספקת לעזור לו לרדת מהבאגי והוא כבר עם 10 J&B   ו 20 פקטים של מרלבורו ביד.

ולמזלי , זה נגמר בעליה למטוס, שם קשה להם נורא להבין את התיאוריה המסובכת של למה מעלים למטוס קודם שורות אחוריות. אז בסוף אחרי שכולם על המטוס אפשר לנשום לרווחה ולחכות ל push back שיקח כבר את המטוס הזה הרחק מכאן, ולרחם על דיילי האויר שסגורים בתוך המטוס עם האוכלוסיה האיכותית הזו ולדעת שיש מישהו שסובל יותר ממך...

אני אסיים בכך שעם כל מה שכתבתי, אני מקווה שלא תחשבו שאני יותר מידי גזענית.