ואני רק הנהנתי בשקט.

בפרידה הראשונה שלנו אמרנו שננסה להשאר ידידים. חודש אחרכך חזרנו להיות 'ביחד'.

לא עברו שבועיים וזה התפוצץ והפעם לא כל כך יפה.

וכל הזמן מהדהדת לי בראש המחשבה. ומה אם הוא ימצא אחרת?

אז הנה, הוא כבר מצא.

הבטן התהפכה, הלב התכווץ. זה לא שרציתי אותו כמו שלא הבנתי איך בכזאת קלות הוא הצליח לוותר עליי ולהמשיך הלאה.

כנראה שהוא באמת הפסיק לאהוב אותי, ככה סתם. אולי מעולם לא אהב באמת.

אבל אני מחלימה.

הפצע מההליקס שעשיתי בחודש שעבר, קצת כמו הפצע בלב. לאט לאט נסגר.

אולי שניהם קשורים אחד בשני. אחד חיצוני ואחד פנימי.

בקרוב, אגיע רחוב. אהיה שלמה שוב.

ככה, כמו פעם.