וואו. כ"כ הרבה זמן.
לא הייתי פה כבר כמעט חצי שנה, אם אני לא טועה.
וואו.
מפחיד.
איך הייתי מכורה לדף הזה. להוציא פה את מה שעבר עליי ומה שאני חושבת, אפילו אם זה היה חלק קטן.
איך הכל השתנה בזמן הזה. וגם לפניו.
עכשיו כשדיפדפתי בהיסטוריה זה נראה כ"כ מצחיק. איך הכל השתנה.
איך אני השתנתי.
מפחיד.
כל שנה, או אפילו פחות.. בעצם, כל תקופה מסויימת שאדם עובר בחיים, זה יכול להיות אפילו שבוע, משנה אותו, מבגרת אותו.
כל פעם שיוצא לי להסתכל אחורה אני רואה כמה ידע צברתי, כמה למדתי.
זה עושה לי טוב.
מפחיד.
שנה אחרונה בבצפר. הראשון בספטמבר האחרון.
זה אשכרה נגמר. אמאל'ה.
לא רוצה שזה יגמר. טוב לי ככה.
להשאר ילדה. בלי דאגות [בערך]. לא להתבגר.
צבא.
כן, עוד שנה וקצת.
איך שהזמן טס.
כן, אני רוצה צבא. מאוד. מי שקרא םה גם יודע עד כמה גדול רגש הפטריוטיות ואהבת המולדת. עד כמה אי נכונה לתרום למדינה שאני כ"כ אוהבת. קשה לראות אותה במצב כזה.
גלעד שליט.
לא עובר שבוע בלי לחשוב עליו. אולי אפילו כל יום, כמה פעמים ביום, בלי להגזים.
ממשלה מטומטמת. אולמרט מטומטם.
ביום הראשון בחו"ל מדליקם טלוויזיה. BBC.
ישראל.
החיילים החטופים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, חוזרים בארונות.
דיכאון. מחשבות לא עזבו אותי כל היום.
אושר.
ביום רביעי הוא התפטר. סוף סוף.
אני לא משלה את עצמי שעכשיו יבוא מישהו שיעשה מהפכה.
אולי.
ינסה לתקן את הטעויות.
יחזיר את גלעד כמה שיותר מהר. הוא הקריב את עצמו בשבילנו, ויודעים מה- זה לא נקלט.
לא נקלט איך עברו שנתיים והוא עדיין חי ולא קורה כלום. ולא, אנחנו לא שאננים. אני מצדיעה לכל האנשים שמנסים לעשות משהו. להזיז את הממשלה.
כן, האזרחים בהחלט עושים את שלהם.
ולא, אזרחים לא יכולים לעשות את התפקיד של הממשלה.
תתעוררו, טיפשים. כל עוד הוא חי. אנחנו לא יכולים לעשות עוד כלום, רק אתם.
[איך זה תמיד גולש אצלי לפוליטקה, הא?!
]
דאמיט!
עוד 3 שבועות לחופש האחרון.
עוד יומיים תיאוריה ולימודי נהיגה, בעזרת השם.
חוזרת לנגן. שוב. מקווה שילך יותר טוב הפעם.
נוי יורק? אולי.
י"ב!
אמאל'ה.
היה כיף לפרוק פה קצת.
נתארה עוד חצי שנה, הא? 
Paradise City
בבלוג זה
בכל הבלוגים
