הריקנות הזאת.. אני מרגישה אותה עכשיו יותר מתמיד.
מה נשאר לי בחיים? אולי אני צעירה מדי לומר את זה, אבל בתכלס, זה נכון. אני יודעת את זה ואולי הדבר היחידי שיוכל לתקן או לשנות את זה, זה הזמן.
בקרוב אני אתגייס, אתחיל חיים חדשים.. אנשים חדשים. אתנתק מהבית, מהמשפחה, מהאנשים הזוועתיים שאני מכירה כאן אולי מאז שנולדתי.
אולי אני סתם מפתחת תקוות שווא, ואולי שם יהיה יותר גרוע מפה.. אי אפשר לדעת.
been telling myself that it passes in time, that the words they erode
as the light goes dim, and in time there will be peace and that time
will erase and that time can break you down. held hostage by the past,
held hostage by those days, and you want to escape and you want to
remain, here. please dont let me forget. living in this disconnect.
there are those times when you connect to the space left empty by the
words you never exchanged, and you never heard. those words we simply
felt. been breaking yourself, youve been counting on time and time can
take so much to believe in. wish me luck, let me remember. and it
scares me to know that one day i wont be haunted by your ghost (stay
with me) that one day ill lay awake and struggle to remember a face
(stay with me) it will be lost ill breathe, remembering that i wont
remember anything (stay with me) it never stops
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Illusion & Dream