מה אני בסך הכל רוצה? רק ליפול על גן עדן

פגשתי בחור בכנס של החברה (company) שלי השבוע. כבר התראנו בעבר פעם או פעמיים במסגרת העבודה ואנחנו מדברים בטלפון יחסית הרבה. מקצועית אבל עם הרבה זליגות לדיבורי סרק על הא ודא.

הוא נראה טוב. אפילו מאוד, לטעמי. ואני נמשכת אליו. קצין בקבע. אינטיליגנט וחכם, רחב אופקים ובעל תחומי עניין דומים לשלי. על יבש - מתאים לי כמו כפפה ליד. נשמע טוב, לא?

אז זהו. שלא...

הוא חילוני. כרגיל. Story of me life.

תוך כדי שיחה באותו הכנס ביום שני הבנתי מהשאלות שלו שהוא בוחן. בודק. מברר. דיברנו על טיולי תרמילאים ומשם הגענו לכשרות ושבת. אז הוא אמר שכשרות זה שטויות. אפשר להסתדר. יש הרבה אנשים ששומרים כשרות. אבל שבת... שבת זו בעיה... זה הזמן לעשות הכל, כל מה שרוצים. לראות טלויזיה, לטייל, לבקר חברים ומשפחה, לשמוע מוזיקה וכו'... ומי שלא רגיל לשמור שבת, ואין לו קטליזטור אמוני/הלכתי לעשות זאת, אז זו בעיה.

עכשיו. כשאתה רק רואה משהי שמוצאת חן בעיניך, אבל מבין שיש אבן נגף שהיא משמעותית מבחינתך, אתה נסוג. עד כמה שהיא משדרת על אותו הגל ובאמת מוצאת חן בעיניך, לא תלך על זה. עדיף להמנע כשעוד אפשר, מבלי לפגוע ולהיפגע. וזה מבעס! כי הוא מותק. ובאמת נראה לי שמשהו יכול להיות פה. והקטע הוא, שתוך כדי שיחה אני נשמעת כאילו אני לא סגורה על עצמי. יוצאים לי משפטים בכיוון של "רבאק - יש לי אוטו, אז מה מונע ממני לקחת אותו בשבת ולטייל? אני גרה עם שותפים, בלי ההורים, אז מה הבעיה להדליק טלוויזיה או להרים טלפון? או לגלוש במחשב?" ואני מחפשת תשובה, ואין לי. אני לא יודעת למה אני לא עושה את זה... אבל אני עקשנית. אני מסבירה שלא נראה לי שאתפקר ואפרוק עול לגמרי, לעולם. אז למה? למה מצד אחד אני מנסה למצוא חן בעיניו ולהגיד דברים שמביעים את חוסר ההשלמה שלי עם המצב, אבל מצד שני אומרת שלעולם לא אתפקר לגמרי...

הסברה היחידה שאני יכולה להעלות על הדעת היא זו שאני רוצה שהילדים שלי ילמדו בחינוך הדתי. כבר אמרתי את זה בעבר. את כל שאר הדברים שההווי הדתי "מספק" אפשר להנחיל גם מבלי להיות דתי.

ועוד בעיה. אולי הוא חושש להתחיל איתי בגלל העניין הזה. למה אני לא יכולה להתחיל איתו? למה אני לא יכולה להרים טלפון יום אחד ולהזמין אותו לקפה או משו? יש לי בחורה מהעבודה שמבקשת טלפונים על ימין ועל שמאל. ראוה מישו שמוצא חן בעיניה, יוצרת סיטואציה ומבקשת מס' טלפון! הייתי רוצה לקבל שמינית מהאומץ שלה. רק שמינית. כדי שאוכל להתחיל עם ההוא. זה אפילו לא להתחיל. ההתחלה קיימת. הוא יודע שאני קיימת, יש עניין, הוא שואל וחוקר...

אין על מי לסמוך. אפילו לא על עצמי...