מה אני בסך הכל רוצה? רק ליפול על גן עדן

חזרתי עכשיו מסרט "מחול הפגיונות".

אין מילים בפי. כ"כ נהנתי.

סרט סיני/הונג קונגי.

סיפור אהבה על רקע מלחמה בין ממשל מושחת וצבא מורדים והכל תוך כדי מפגן אומנויות לחימה מרהיב. מי שקשה לו עם רעש החרב הננעצת בבשר ומראה דם משפריץ שיביא משהו להסתתר מאחוריו, אל לו לוותר. זה לא סרט מלחמה/אלימות. כן יש שם סצנות אלימות אבל לא סטייל Full Metal Jacket.

אודה ולא אבוש, בחלק מקטעי הלחימה היו גוזמאות עזות, הרי לא יתכן שאדם יעוף על עצים או שיצליח להינצל ממטח צולב של כידוני במבוק מחודדים. אבל עדיין היה בזה המון חן והסצנות השתלבו מצורה מעלפת עם הסרט, נופים עוצרי הנשימה, שחקנים יפים ומוכשרים...

קטעי המגע הפיזי העדין וה"בתולי" הותירו אותי עם לשון בחוץ. כ"כ יפה, מרגש, עדין, מרומז. עם דגש על הלפני. לפני שמשתחרר הפיוז בראש ונכנסים לאמוק חושני. לפני המאבק, הרגע בו רק מרחרחים, מרפרפים, מעבירים שפתיים בנגיעות קלות, עדיין לא נשיקה, רק רפרוף. כמו משק כנפי פרפר.

איכותי. מומלץ.