מה אני בסך הכל רוצה? רק ליפול על גן עדן

אז בסה"כ לבשתי מכנסיים קצת יותר אלגנטיים מהג'ינסים הרגילים שלי.

רכשתי אותם אתמול חרף החלטתי להימנע מרכישת בגדים בתקופה הקרובה.

מכנסיים ארוכים מבד שחור זרוק ועליהם מעין חצאית סריג קצרצרה בשלושה צבעים.

לא משו בוטה. לא משו סקסי מידי.

חולצת טי שירט שחורה, פשוטה. כ"כ פשוטה ולא בולטת. בלי מחשוף עמוק. לא צמודה מידי. אוורירית...

שיער פזור עם 2 קוּקיות-שקר קטנות (תשאלו ת'ירושלמיות מה זה קוּקוּ שקר).

ובכל זאת, התגובות שקיבלתי מהחבר'ה בעבודה (רובם גברים כמובן)...

* אפשר לשרוק לך?

* את נראית מדהים היום.

* לאן את הולכת אחרי העבודה? דייט? לא, סתם, את פשוט נראית פיצוץ.

* הבוס חוזר מחו"ל אז החלטת להתחתך היום? (לא שיש קשר כי הוא ממש עדיין בחו"ל ומעניין את האצבע הקטנה שברגלי הימנית).

נעיצות מבטים, הרמת גבות וסיבובי ראשים. ממש הרגשתי עיניים ננעצות בי כשעברתי במסדרון.

עכשיו.

ביני לבין עצמי לבין אלו שיודעים איך אני נראית, אני לא נראית פגז/פיצוץ. פיצוץ זה כוּסית. ואני לא כוּסית. אני גם לא חושבת שאני נראית רע. אני פשוט לא בהגדרה של "כוסית" כי אני לא רזה.

And yet, גברים מגיבים אלי. מעירים הערות, מנסים להתחיל (לרוב ערסים - Not my type - כי רק להם יש ביצים להתחיל עם בנות). זה כיף ואני נהנית מזה.

בעבודה בדר"כ אין את זה. מנסים לשמור על קורקטיות. היום זה עלה שלב. זה לא היה בהיחבא. זה היה אאוט לאוד. אי אפשר היה לפספס. ונהניתי מזה.

בסה"כ לבשתי מכנסיים אלגנטיים ולא ג'ינס זרוק ומשופשף (כמו שאני אוהבת)...