מה אני בסך הכל רוצה? רק ליפול על גן עדן

אז הייתי אתמול בהופעה של מתיסיהו בבארבי בתל אביב.

חברה אמריקאית שנמצאת פה לתקופה של שנה, סחבה אותי.

ת'אמת – הלכתי רק בגלל ש"בית הבובות" היו אמורים להופיע לפניו. ואותם אני באמת רוצה לראות. אממה – לכשהגענו, התנוסס שלט ש"בית הבובות" לא יופיעו הערב. ת'כלס, התבאסתי רצח. רק בשביל ראפר יהודי חסידי לשלם 109 ₪? למה מי מת?

ובכן, הזנב שלי מקופל בין הרגליים.

נהניתי – לגמרי... לא ידעתי שאני יכולה לאהוב רגאיי! אחרי בירה אחת, כמה סיגריות, ואני רוקדת רגאיי. אחלה קצב, כזה שלא צריך יותר מידי לזוז כשמאד עייפים.

המון אמריקאים. באמת שניסיתי להקשיב למילים, להבין את המשפטים, אבל העליתי חרס בידי. שמעתי המון "בית המקדש" ו"משיח". המוזיקה נהדרת, הגיטרה בס – מפעימה, כך גם המתופף.

מהרגע שההופעה התחילה ועד סופה, רקדנו ורקדנו ורקדנו. היו רגעים שפשוט עצמתי עיניים, הקשבתי למוזיקה, הפכתי מהורהרת וזזתי כמו מתוך תנועה טבעית, זרימה. לא כמו טראנסים ששם התנועות הן יותר חדות, אלא,      טוב. קשה לי להסביר תנועה...

כמו זרימה של מים מעל אבן. משו כזה...