מה אני בסך הכל רוצה? רק ליפול על גן עדן

אמא שלי תמיד חלמה שתהיה לה בת עם שיער ארוך, שהיא תוכל לעשות לה צמות וקוקו ולקנות לה סיכות וגומיות מיוחדות ושהיא תוכל לסרק אותה ולשחק לה בשיער.

אז עד גיל 12 באמת הייתי ככה. ואמא שלי השתוללה עלי.

ערב שבת אחד היא עשתה לי שתי קוקיות בצידי הראש ואח"כ ליפפה כל קוּק סביב עצמו. התוצאה הייתה ראש קטן של ילדה עם 2 עגבניות בצדדים.

לא הסכמתי להיכנס עם זה לבית הכנסת. נשארתי בחוץ עד סוף התפילה כדי שלא יראו אותי ואז רצתי בדרך הכי ארוכה הביתה, רצתי ודילגתי וקפצתי מדרגות, וניערתי את הראש כדי ששני החטוטרות האלה יתפרקו מאליהן.

נכנסתי הביתה עם שיער סתור ומבולגן.

ובלי עגבניות כגיבנת ראש.

מתי שהוא בתיכון התחלתי לקצר ולפני גיוס, כמו ילדה טובה ששומעת בעצתם של נשות השיער הקצר,

הסתפרתי ממש קצר. תספורת פטרייה לא עלינו...

וזה היה סיוט שלא ברא השטן. נראתי קשוחה כקצינה מתוסכלת, השיער צמח בכיוונים שונים והייתי צריכה לסדר אותו עם מוס וקרם וג'ל וכל החארטה הזה. למי יש זמן בטירונות להתעסק בקקה הזה?

לו היה לי הקוקו, צ'יק צ'אק אוספים בגומייה או קולעים לצמה ונסגר העייסק.

מאז עוד היו לי כמה תספורות קצרות בסגנון קארה וקצר מדורג, ובערך בגיל 21 חדלו המספריים מלעבור על ראשי אלא רק לשם יישור האורך או קיצוץ הקצוות.

ועכשיו יש לי שיער מאד מאד ארוך...

לפני שנתיים וחצי כשטיילנו ג.ד.ז ואני במזרח, היינו מסתובבות ברחובות ויאטנם והמקומיות היו מעבירות ידיים על השיער שלי ואומרות "אווו, וורי ביוטיפול, לייק ויאטנאמי..." ובעלת גסט האוס אחת אף הגדילה לעשות כשהצטרפה לג.ד.ז במלאכת סירוק השיער סבוך הקשרים. פשוט תפסה מסרק והחלה לסרק אותי.

נכון להיום אני מסתרקת פעם בכמה חודשים (וחופפת פעמיים בשבוע שזה לכשעצמו תיק). אין לי עצבים לסרק את השיער הזה. אז פעם ב... כשיש קשר קשוח – אני אוחזת המסרק ונכנסת באבי אביהם של מחלפות ראשי...

לפעמים אני אפילו מגלה ראסטה אמיתית.

לקראת חתונתו של אחי האהוב החלטתי להסתפר.

אל דאגה, לא אפקיר שיערי לגחמותיו של הספר הידוע לשמצה.

יש לי ערמה של חברים שנשבעו שאם תיפול שיערה משערות ראשי – I'm dead ...

אז אם לא אחזור לכאן יותר, לפחות תדעו למה