אז על מה? למה?

היא, הארורה, יושבת בתוכי ואומרת לי להשאר רזה. להשאר רזה, ויפה, ולא להשמין.

 לא לאכול דברים שאסור לאכול, ולאכול במידה בקושי מספקת מהדברים שמותר לאכול.

לא אוהבת כשאני עולה במשקל, לא אוהבת שכל הבעיות הבריאותיות שלי בעקבות ההרעבה העצמית מתחילות להפתר,

לא אוהבת שאני מרגישה מלאה ושבעה, לא אוהבת כשאני "מתחזרת" על משהו, לא אוהבת את העובדה שאני מטפלת בעצמי, נ

חרדת ממכנסיים שסוף סוף מתחילים להיות קצת צמודים,

היא רוצה שאני אהרוס את עצמי ואמשיך בטרור שהשלטתי על הגוף שלי במשך זמן מה.. יותר מידי זמן.

אני מבינה דברים אחרת, אני לא מקשיבה לה. היא כלום, היא שומדבר, היא לא אני.

אני אמשיך לאכול, ואמשיך לטפל בעצמי. אני אמשיך להעלות במשקל, כדי להרגיש יותר טוב (פיזית) וכדי להראות יותר טוב.

אני צנומה, אני חולה, כל העצמות שלי בולטות והחזה שלי נראה כמו שני שקים נפולים כזכר לשדיים המדהימים שהיו לי לפני.

אני אהיה בריאה, והמחזור.. גם הוא יגיע.

היא מצליחה להגיע אליי לפעמים, להשתלט עליי. לגרום לי להרגיש ממש רע, עם היסורי מצפון שהיא יודעת לעשות כל כך טוב..

והחרדות, הו החרדות.. הפחד מהשמנה.

אבל היא לא הורסת אותי, לא כמו שהיא יכלה לעשות בעבר. היא לא שולטת בי. נכון, היא עוד שם. היא עוד שם ביג טיים, ואני מרגישה אותה יופי בחיים שלי. אבל היא לא החיים שלי. כבר לא. אני לא אתן לה את העונג להשחית אותי ואת הגוף שלי.

בטח לא אתן לה את העונג להשחית את הנפש שלי.

שיהיה המשך יום נעים,

ושבוע נהדר(: