וואו.
תגידו שלא עברו שנים הא?
אולי בעצם משהו כמו שנה..
קיצור מ'ניינים בלוגרים מעלפים חתיכים וחתיכות מעולם אחר?
ממש התגעגעתי לפה.. יש פה תחושה של..
מממ איך לומר?
פאקצה? חח אכן.
לא שעכשיו אני איזה פריקית קשוחה שרואה רק שחור ואדום בעיינים..
עדיין, וורוד פה מדיי.
אני לא הולכת לשנות את זה אבל.
למה? טוב, כי זה מזכיר לי תקופות טובות.
אז ניגש לעניין כמו תמיד..
מה הפעם?
טוב זה משהו דיי גדול ומרגש..
כן כן הכינו את עצמכם, ואם אתם עומדים, תתיישבו..
סתם לא.
סיימתי תיכון (:
פוף גדול נצנצים וזיקוקים..
אז זהו, שלא.
הצעירים שבינכם ואני מתכוונת, אלה שעדיין בתקופת התיכון בטח מחכים שהפאקינג תקופה מעצבנת הזאת תסתיים..
טוב, אז חשבו שנית, תקופת התיכון זאת תקופה מדהימה
ואתם לא רוצים שהיא תסתיים.
למה? ככה.
כי אחרי התיכון כל החברים שלכם מתפזרים ואתה אמור גם אכישהו להתפזר לאנשהו ובלה בלה בלה, למצוא את עצמך כן?
התקופה הזאת שבין התיכון לצבא היא מייגעת וחסרת כל עניין.
המוח שלך מאבד עניין בלקלוט דברים ואתה מתנהג כמו תינוק בן שנה.
אתה יודע ללכת ולדבר [בערך..] ויש כאלה שגם יודעים לנהוג..
אתה נהיה דפוק..
פשוט מטומטם חסר שכל ומפגר..
כשאתה בתיכון אתה חושב על דברים, כי יש לך על מה.. ואתה שקוע במשהו ומשקיע, וזה טוב..
אבל עכשיו, אני מרגישה כל כך מטומטמת.
בקיצור כן, אני רוצה להתגייס כבר.. ויש לי עוד חודש ושבוע.
אני מקנאה באלה שהתגייסו לפני..
יש להם על מה לדבר.. הם עושים משהו עם עצמם.
למרות שלפעמים שאני "הצעירה" יושבת עם אותם "בוגרים" שהתגייסו כבר..
אני מרגישה לא שייכת לחלוטין, אולי זה בגלל ריבוי המונחים הצבאיים והפוזה שנפלה עליהם..
" וואו אני בצבא, אני מגניב, אני סלב יאיא אני תופס תחת בלהלהלה, תקנאו בי צעירים חעחעחע"
באלי לתת להם כאפה.
צאו מזה אנשייייייייייייייייים
אתם כולה בצבא, ומיליון כמוכם עשו ת'פאקינג תפקיד שאתם עושים.. ובכלל אם אתם בטירונות ממש, אני כ"כ מקנאה..קחו אותי אתכם בקיטבק בבקשהההההה.
וואכס.
וגם כן, אני כמו הרבה אחרים בעולם, התמכרתי לדמדומים. חחח כן כן
לא רק לסרט, לספרים גם.. באמת.. אם אתם בקטע וזה תנסו.. אני נהניית מאוד.
חוצמיזה שרוברט פטינסון (אדוארד) הוא פאקינג מושלם
וגם הטיילור לאטנר (ג'ייקוב), שלא חסר לו.
I'M IN LOVE
אחרי שהוצאתי את עצבי על התקופה המעצבנת ועל המתגייסים הטריים בעלי התחת הענקי
אני רוצה להודיע על כך שאני עוזבת את הארץ.
לא ברצינות.
אני טסה, עוד חמישה ימים.
חוזרת למקום האהוב עליי ביותר בכל העולם.
למקום שאני מחכה כבר לקרוא לו בית
או בשפת המקום HOME (:
אני חוזרת לניו יורק.
אהבתי.
אני כ"כ מחכה לזה.
הפעם אני לבד, לגמרי לבד.
גרה אצל דודיי המקסימים שאני אוהבת המון.
עובדת בחנות הבגדים של דוד שלי..
כן כן ניו יורקרית מן השורה.
מבלה, עושה שופינג וכאלה וכאלה..
בקיצור גם אם התקופה הזאת הייתה מעצבנת מייגעת ובעיקר משעממת
העיקר שאני מסיימת אותה בדבר הכי כיפי שאני יכולה לחשוב עליו.
אני טסה לשלושה שבועות וחוזרת עשרה ימים לפני הגיוס.
מושלם.
אני ממש מחכה לצבא..
לא ממש לטירונות.. אני ממש מקווה שזה יעבור מהר..
אני יודעת שיש לי אחלה ג'וב.
רכזת מתגייסים בייב (:
וזהו.
אז כדי לסיים ת'פוסט הזה ככה בכיף.. כי כנראה שאני לא אגיע לכאן בכמה החודשים הקרובים.
אני רוצה לאחל לכולם, שנה טובה ומוצלחת, שמלאה בעיקר בהמון המון המווון אהבה (:
אוהבת אתכם, תעברו את התקופות הקשות בקלות, ואת הקשות פחות בכיף..
קחו הכל בקלות.
תצליחו, תשאפו, תגיעו רחוק.
אוהבת המון.
רוני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
