"הסתכלתי עליה, על שפתיה העבות,
הנצבתות ע"י שינייה, עינייה חדרו אל עיניי,
פתאום ראיתי את כל זיכרונותיה ומחשבותיה חולפות להן מהר,
ראיתי את כעסה על העולם הלא תמים שנוצר,
את הפחד שלה מהלא נודע,
את האהבה שיש לה לתת לכ"כ הרבה אנשים,
את שמחת החיים התמידית שלה,
ראיתי את הניצוץ בעינייה, המסקרן,
שמשך אותי לחדור אליה עוד רגע אחד,
לגלות עוד רגש אחד,
להכיר אותה יותר,
רק עוד רגע,
דרך עינייה העמוקות.
נשארתי נטוע במקומי,
כמו עץ חזק,
והמשכתי להכנס אל העיניים האלה,
יותר ויותר פנימה, לתוך עומק ללא גבולות.
שסיפרו הרבה יותר ממה שמילים יכולות לספר,
שסיפרו לי את סיפור חייה.
מבחוץ זה ודאי נראה כאילו בהיתי בה,
אך לא הייתה זאת בהייה, נשאבתי,
עינייה משכו אותי לתוך הסיפור שלה,
היא, שהייתה פעם תמימה,
עכשיו כבר יודעת יותר מדי,
ראתה יותר מדי.
היא, שהייתה פעם תמימה,
עכשיו כבר לעולם לא תהיה.
ראיתי שיש רצון קטן בעינייה,
לא מורגש, לחזור להיות תמימה.
היא סיקרנה אותי כ"כ,
כאילו היה לה סוד גדול,
שעמדה לחלוק איתי, ורק איתי,
אם רק אמשיך להביט בעינייה,
אם רק אמשיך לחדור אל האוקיינוס העמוק,
אל הנשמה שלה, אל חייה.
אך אז דחפו אותי ממקומי,
וחזרתי כאילו מתוך חלום,
אל המקום בו עמדתי.
מבטי הוסת מעינייה,
וכשחזרתי להביט למקום בו עמדה,
איננה הייתה שם..."
3>
לילו:]
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
