פתאום הבנתי.
לא בוכים על חלב שנישפך,
אבל בכל זאת חבל שלא ראיתי זאת קודם.
הפסקתי להתאמץ בשביל מי שלא שווה את זה.
למה כן התאמצתי?
אין לי מושג.
אולי ניסיתי למצוא בלחץ את האור בקצה המנהרה.
אבל לא מצאתי.
אז עכשיו אני אפסיק לחפש,
כי זה סתם בזבוז של אנרגיה.
אז במקום לעצבן, זה מצחיק אותי.
עקשנות.
אני לא עקשנית.
אני מוותרת לפעמים.
אם תחליטי להפסיק להתעקש, בבקשה.
עד שזה לא יקרה,
אני לא ארגיש שאת רוצה להשלים איתי.
כל העולם יכול להגיד עלי מה שהוא רוצה,
אני יודעת, שהחברים שלי לא מקשיבים לזה.
ריכולים, שקרים, ייסורי מצפון.
אני לא צריכה את אלה כדי להרגיש טוב עם עצמי.
אני לא יורדת על אנשים כדי להעלות את הביטחון העצמי שלי.
לדעתי זה פסול.
אבל שכל אחד יעשה מה שבא לו,
כל אחד מחליט לעצמו מה נכון לו ומה לא.
"אל תיתן ביקורת אם אינך יכול להוכיח שאתה מסוגל לעשות זאת יותר טוב."
נכון, משפט ארוך,
אבל אני כ"כ מסכימה איתו.
בתנ"ך, תמימות היא מילה נרדפת לשלמות.
תום.
אני כ"כ אוהבת את המילה הזאת.
נמאס לי לחפור בגיהנום של מילים,
בגיהנום של מחשבות.
גן העדן הוא תמים.
מושלם.
אני אלך לגן עדן,
מבטיחה.
לילו3>
שהולכת לשבת בתפאורה של גינדי;]
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
