התקופה האחרונה הייתה טעונה רגשית בעוצמות שלא הכרתי. אני לא יודעת ממה להתחיל. המצב ביני לבין מייקל השתפר ואני כל כך מאושרת מזה, הכול התחיל שבוע בערך אחרי הפוסט האחרון.
קיבלתי מייל מכמה חברים מהעבודה של מייקל שאיתם היה יוצא למסעות, תכול המייל ניסתה לעודד אותי ולחזק אותי בארץ ובכמה שורות רמזה לי דברים שלא רציתי לחשוב עליהם, שמייקל בוגד בי עם מישהי מהעבודה. סופר בקצרה על כמה יציאות משותפות בהן מייקל נשאר איתה לבד או שהם יצאו ביחד. כשקראתי את זה הרגשתי שמישהו תפס לי את הלב והוציא לי את כל האוויר מהריאות. לא הצלחתי לנשום, הסתגרתי בחדר ובכיתי.
עותק של המייל הזה נשלח גם למייקל ובשבילו הוספה שורה שאמרה שהם אוהבים אותנו ביחד ומאוד מקווים שהעניינים הסתדרו. לא סיפרתי על המייל הזה לאף אחד חוץ מלאחותי שדאגה לתמוך בי, לעודד אותו ולשכנע אותי שהכול שטויות. כעבור כמה ימים כשטילפנתי אל הוריו, כעבור כמה דקות שיחה עם אמא שלו היא אמרה שיש פה מישהו שמאוד רוצה לדבר איתי, חשבתי שמדובר בבעלה, אביו של מייקל. כששמעתי את קולו של מייקל, מעט רועד הרגשתי חולשה ברגליים. לא האמנתי שאחרי כמה שבועות שלא החלפנו מילה, הוא ביקש לדבר איתי והנה הוא מדבר איתי. כל כך התרגשתי, היה מחנק בגרוני ולא יכולתי להגיד כלום. הוא שאל לשלומי אבל כל מה שהצלחתי להוציא היו כמה נשימות כבדות - לא יכולתי לדבר. הוא התחיל להילחץ וכל מה שהיה עצור בו התחיל לאט לזחול החוצה. הוא התנצל על החצי שנה האחרונה בה כל מערכת היחסים שלנו התדרדרה, הוא הודה שהכול באשמתו, שאני מושלמת ושהוא מטורף עליי. הוא סיפר שלא יכל למצוא לעצמו מקום אחרי שעזבתי. הוא מבין במה טעה והוא רוצה שאני אחזור אליו, ושהבנות שלו יחזרו אליו.
אמרתי שגם אני מאוד אוהבת אותו, אבל שהוא פגע בי מאוד ושאני סולחת לו אבל אני מפחדת שהכול יחזור לקדמותו. שהוא ימשיך לאחר, שהוא ימשיך לשמור ממני סודות, שהוא ימשיך להתנהג אליי כמובן מאליו.
הוא השתתק.
השתררה בינינו דממה, יכולתי לשמוע את הנשימות התקופות שלו וידעתי שהוא סובל וכאב לי על זה. הוא תמיד היה נהדר ולא הגיע לו כל מה שעשיתי לו, אבל הוא פגע גם בי. לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד הרגשתי שאני מכאיבה לו, הרגשתי שאני מקרעת לחתיכות רק מהמחשבה שלא טוב לו. מצד שני עלו בי אותן אותן הרגשות שהרגשתי כשחיכיתי לו ליד השולחן עם אוכל שהתקרר, כשבלילה הוא היה חוזר שפוך לתוך המיטה, כשלא היה אכפת לו מהמחלה של ליז, כשלא לקח את הבנות לטייל...
כאב לי הלב על כל זה.
אף פעם לא האמנתי שהלב מספיק חזק לסבול כל כך הרבה כאב.
הוא מלמל סליחה והעביר את הטלפון חזרה לאמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
