מחברת סודית

אני זוכרת שהייתה לי תקופה (יחסית מזמן) שבה כל יום נראה כקודמו. קמים בבוקר בי"ס שיעורים טלוויזיה ולישון. מדי פעם גוון ע"י יציאה לסרט או מסיבה. לא התלוננתי במיוחד. ההתבגרות וההריונות שלי בכלל שינו את כל הקונספט שלי לגבי העניין. אני לא אוהבת את זה שאני מראש יודעת מה קורה בהמשך. אני כבר כל כך התרגלתי שכל יום יש לי הפתעה שמחכה לי איפשהו. בשניה הכי לא צפויה קורה משהו שלא ציפיתי לו. זה יכול להיות דבר טוב שמעלה את החיוך על הפנים, דבר שעלול להעלות את הדופק או לגרות לזעם וכעס מתפרץ לפעמים גם להפחיד ואף לא להרגיש את הלב במצבים מסוימים.

אני אוהבת את איך שליזי מגוונת את חיי היא מדהימה ואני לא יכולה לחיות בלעדיה.

אז נכון שיש שלד שגרה כלשהו יש שעת מקלחת ושעת טיול, בלילה משתדלים לישון וביום משחקים. ליזי ככל הנראה גם מזה לא מרוצה. אומנם היא כבר רגילה שבלילה אין משחקים רק ישנים ואוכלים אבל היא בכל זאת מחפשת את הפרצות הקטנות. היא נרדמת בערב, בדרך כלל, ומתעוררת באמצע הלילה להנקה. לפעמים היא חוזרת לישון ולפעמים היא פשוט שוכבת לה בשקט או משחקת עם הצעצועים לה. השתדלנו אני ומייקל לתת לה להבין שיש הבדל בין היום ללילה בעיקר ע"י כך שלא הדלקנו את האור בחדר שלה בלילה ואם היא הייתה ערה לא שיחקנו איתה. אני אוהבת שכשאני קמה בלילה לשירותים והיא לא ישנה אז היא קוראת לי, אז נכון שהיא עדיין לא בדיוק אומרת 'אמא' אבל אני פשוט יודעת שהיא קוראת לי. היא נעמדת על הרגליים, מניחה את הראש את הסורגים של המיטה וקוראת לי במין קול ישנוני כזה... והלב שלי פשוט נמס אני נגשת אליה ולמרות שטאני יודעת שזה לא בסדר מוציאה אותה מהמיטה שלה, יושבת על הכורסא ופשוט מחבקת אותה. היא יכולה להירדם אצלי בידיים ואני פשוט שעות יושבת שם איתה עם חיוך דבילי ברגעים כאלה אני מבינה שזה העושר.

ההריון כבר לא מטריף אותי כמעט. אני לאט מוציאה את הבגדים הישנים שלי שלבשתי רק שנה שעברה, ומוזר לי להיתרגל לרעיון שיש לי כבר תינוק חדש בבטן ושליזי ברגע זה זוחלת לה לכל עבר ומוצאת מה להכניס לה לפה הפעם.

דיברתי עם מייקל בלילה והחלטנו שאנחנו רוצים לדעת את מין התינוק שלנו אז בפעם הבאה באולטראסאונד אני אברר.

אני כבר בשבוע 20, הריון רגיל נמשך 40 שבועות... מה שאומר שאני כבר עברתי חצי עוד חצי אחד ואנחנו כבר ניהיה משפחה של ארבע נפשות.

אני כל כך מאושרת מהכל, אנשים שואלים מה שלומי ואני עושה שהכל מצויין. שואלים מה קרה שאני כל כך שמחה ואני פשוט עונה שאין לי סיבה להיות עצובה או מוטרדת. לא חסר לי כלום בחיים ואני מאושרת.

המשך יום נעים.