מחברת סודית

היום בבוקר התעוררתי עם איזושהי תחושה נעימה בבטן, רציתי להסתובב וכהרגלי לתת נשיקת בוקר טוב למייקל כשבעצם גיליתי שאני ישנה לבד והוא בכלל לא שם. התחושה הנעימה התנפצה לאלפי רסיסים ודמעות הציפו אותי.

הזמן לא זז ואני מרגישה שכל יום הוא נצח. אני עדיין לא הצלחתי לחשוב צלול מאז שחזרתי לארץ אבל כמו שאומרים, זה יעבור. אני פשוט רוצה שכל הרגשות שצפים ישקעו ואני אוכל לתת להגיון הבריא לעבוד.

אתמול איזשהי דודה שלי חגגה יובל. כל המשפחה הוזמנה לבית שלה. יש לה בית פרטי מאוד יפה והיא גרה עם בעלה והבן הצעיר שלה שלא מזמן השתחרר מהצבא. הודיעו לי על האירוע לפני שבוע בערך ואני שללתי את הנסיעה עד אתמול. אחותי שכנע אותי לבוא איתה כי בעלה לא יכל. מאוד לא רציתי, קודם כל כי אני לא מרגישה מספיק טוב כדי לחגוג גם אם זה יום הולדת של קרובת משפחה ובנוסף, אני באמת לא רציתי להיתקל בדודים וסבים סקרניים. אחותי עמדה על שלה ואפילו ניסתה לשחד אותי כשלבסוף ברגע חולשה היא גררה אותי למספרה ומשם לכביש 2 לכיוון דרום.

הגענו לשם יחסית מוקדם מה שנתן לנו את היתרון להתיישב בפינה רחוקה מהשאר. בירכנו את דודתינו והיא התפעלה מהילדים שלנו שכל כך גדלו ומקים שלא ראתה כלל. קים לעומתה לא כל כך שמחה לראות אותה. זאת הייתה הפעם הראשונה שראתה כל כך הרבה פרצופים חדשים ביחד והיא די נבהלה. וליזי הייתה מאוד שמחה לקבל כל מיני חטיפים ופינוקים מזרים, נקווה שתכונה זו תיעלם אצלה בקרוב.

הערב עבר הרבה יותר טוב ממה שחשבתי. ישבתי בצד ואנשים שלא רציתי לשוחח איתם לא ניגשו אליי. פעם אחת ניגשה אליי גיסתה של דודתי ובחוצפה בולטת למדי התחילה לתחקר אותי לגבי החתונה שלי, הבנות, החיים בחו"ל ומייקל. כמובן שהגיע השאלה שכל כך ניסיתי להימנע ממנה, למה אני פה והוא שם. כל השיחה רציתי שהיא תעזוב אותי. עניתי בקצרה, מילאתי את החלל בשתיקות וכל זה לא עזר. למזלי באותו רגע ליזי, שהייתה עסוקה בעיצוב מחדש של הדשא לידי, קראה לי וביקשה לשתות. בלב הודאתי כל כך לבת המקסימה שלי וקמתי במהירות אל עבר המטבח.

לא חזרתי לגינה אחרי זה וסתם שוטטתי עם ליזי ברחבי הבית. הוא מעוצב בטוב טעם בסיגנון דרום אמריקאי מעט ונהנתי לעבור על כל חפצי האמנות. בשלב מסוים הגעתי לחדר של הבן של הדודה, ניב. הוא סיפר לי כמה שהוא היה חייבת להיות תקוע במסיבה הגרועה הזאת ציינתי שבשבילי זה פחות גרוע ממה שחשבתי ואיכשהו התחלתי לספר לו על מייקל. הוא הקשיב לי בתשומת לב ואני שפכתי כל מה שהיה לי בפנים. אם חושבים על זה הוא גדול ממני בשנה והחיים שלנו כל כך שונים. הוא רווק נחשק ואני אמא לשניים שנמצאת במצב בעייתי עם בעלה. שאפילו לא זכר שלפני שבוע הם היו אמורים לחגוג יום נישואין ראשון.

ניב ניחם אותי מעט ויצא לנו לדבר עם עוד נושאים. דיברנו על העתיד מעט על מה שהוא רוצה ללמוד, על חברים שלו, סיפר לי חוויות מצבא, ניגן לי בגיטרה שלו. ממש היה לי נחמד איתו והתפלאתי איך יצא שאנחנו יחסית קרובים ולא מכירים אחד את השני. החלפנו מספרי טלפון והוא הבטיח לבוא לבקר.

ירדתי שוב לגינה בחוסר רצון מוחלט אבל לשמחתי גיליתי שאותה גיסה כבר הלכה. מצאתי את אחותי, נפרדנו לשלום, ארזנו את הילדים וחזרנו הבייתה.

ניצלתי את שעת החזרה המאוחרת כדי להיתקשר לאמו של מייקל שאיתה אני שומרת על קשר. דיברנו שיחות חולין וכשלבסוף היא שאלה אותי אם אני רוצה לדבר עם מייקל. חנק עלה לי בגרון כשסיננתי לה לא, היא נאנחה וסיימנו את השיחה. אני יודעת כמה היה לה קשה לשמוע את זה אבל אני לא יכולה לרדוף אחריו כל חיי. אני רוצה שיבין שהוא צריך להפסיק לתפוס אותי כמובן מאליו, רק אז אני אדע שאני באמת חשובה לו.

עוד מעט כשהחום בחוץ ירד מעט אצא עם הבנות לקניות. אני צריכה להתאוורר.

שיהיה לכם ערב נהדר.