מנסה לעצור את הדמעות .
שישארו בגרון לנצח .
מקסימום אני אתן לשתיים שלוש לברוח , סתם כדי להקל על הלחץ בגרון .
אם יותר משלוש , כבר יימרח לי השחור , וזה לא טוב .
הכל נהרס לי , הכל .
היומולדת הייתה סבירה .
ועכשיו הדבר היחיד שהחזיק אותי , נעלם , ממש נעלם .
ממוצע באזרחות 91 .
אמא : "מה , למה כ"כ קצת ? "
ממוצע בהסטוריה 89 .
אמא : " זה גרוע . "
אני כבר מפחדת להביא את התעודה ב-1.2 .
אין שומדבר או אף אחד שיחזיק אותי עכשיו .
אני בדרך למטה .
עוד מעט אני אנחת בקול חבטה חזק על האדמה הקרה .
כ"כ קרה .
ואז כבר יהיה מאוחר מדי , אף אחד כבר לא ירים אותי משם .
הלב שלי לא עומד בזה יותר ,
כל כך הרבה אכזבות . כל כך הרבה כאב , איך אני אמשיך ככה עוד הרבה זמן ?
הם חושבים שהם יותר חכמים ממני . למה נראה להם !?#?@#$
זה שהם בני 23485 שנה ויש להם "ניסיון חיים" לא אומר שהם מבינים או מנסים להבין אותי .
כמה שאני אוהבת חלק מהאנשים , אף אחד לא רואה לתוכי .
את המצוקה הזאת , שאין יום שעובר אצלי בלי בכי .
בלי זכרון מתוק שלעולם לא יחזור יותר , שמגביר יותר יותר את הדמעות .
הצביטה הכל כךךךך חזקה בלב שגורמת לך רק לרצות לישון ולא להתעורר יותר .
בקיצור קשה לי , בהכל . באמת קשה . לא יודעת אם אני אמשיך .
I'M NOT OKAY !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: