לזרוח בשקיעה

חיטטתי ב"המחברת", זו שאני כותב בה הכל ספרים מילים ועוד, ומצאתי משהו. משהו שכתבתי ממזמן 

אם אתה נמצא במערה, ויש לך חבילה אינסופית של גפרורים. המערה חשוכה, וגם בחוץ חשוך, והפתח של היציאה קטן מאוד. יהיה עליך להדליק את הגפרורים אחד אחד בכדי שלא למעוד. אך מה תעזור לך הדרך הבטוחה, אם אינך יודע את הדרך החוצה. רק הגפרורים שלך לבד לא יספיקו. בשביל למצוא את הדרך החוצה יהא על מישהו לעמוד בפתח המערה ולהדליק את גפרוריו. ואז תוכל ללכת בבטחה אל היציאה. ואם הגעת, ונתקלת בקיר. לא נורא חפש את האור מכיוון אחר עד שתמצא את האור הנכון. וברגע שתמצא אותו תוכל לצאת החוצה עם אורו של זה שהדריך אותך ולהודות לו לנצח.

הגפרורים משולים לאהבה - יש לנו אינסוף, אבל באיזשהו שלב, גם האינסוף הזה ייגמר.

פתח המערה משול לאהבת האמת - שהיא יחידה

ואילו קירות המערה משולים לכל אהבות האכזבה - ששיקפו את האור אך לא נתנו לך את הדרך החוצה.

אז ככל הנראה בוערת בי אש.

אש שהיא ללא עשן.

אש של אהבה!

מור אני מודה לך על כל שנייה שאת שורפת אותי מבפנים ומעניקה לי אור וחום של אהבה שאין שנייה לה ביקום כולו.