לזרוח בשקיעה

היום הזה עדיין לא נגמר וזה מעצבן כי אני רוצה שכבר יבוא מחר ואז אני אוכל לנסוע לסבתא לראות את הדודים שבאו מגרמניה

והרי שיחה שהתגלתה זה עתה במוחי (ביני לבין עצמי - אני מודה יש לי לפעמים פיצולי אישיות)

אני - אור לא ידעתי שאתה כותב שירים?!

אור - מסתבר...

אני - למה?!

אור - זה מה שגורמות העבודות בתנ"ך של לבנה...

אז הנה הדבר הזה שאני קורא לו שיר - פחות או יותר

הוי כמה מתאווה אני אלייך,

כי תשוקתי אשר בליבי

היא כמו אש בוערת בעצמותי.

וניסיתי לעוצרה ולכבותה,

אך לא אוכל לה,

כי היא שורפת ומאדה

את רצוני להחלישה.

ובהרגישה ככזו מאויימת וחלושה,

היא רק מתגברת

עוד ועוד ללא דרישה.

עכשיו אני שומע, לא שומע,

את מה שעולה מתוך זוג אוזניות שחורות,

שכואבות, בי בתוכי,

בתוך תוכי,

ומשקפות החוצה את,

שאני מרגיש.

לא מרגיש.

זה לא מי יודע מה אבל תתחשבו זה מהעבודה בתנ"ך...

עכשיו אני הולך לקרוא אז..

                               בי

                                 אור

אז נכון שהיום יום שישי ורק לפני שעה חזרתי הביתה ומשום מה כל הבית התעורר ואני עדיין מסריח כי לא התקלחתי

אבל החלטתי לכתוב פוסט וכך יהיה!

אז אתמול בבוקר יום חמישי הגעתי לבית הספר לשעה תנ"ך שהייתה תנ"ך מעצבן כי לבנה _____ (השלם את סוג הוצאת העצבים הרצויה) ואז התבטל לי ספורט ואנגלית (שזה טוב כי לא עשיתי ש.ב.) ואז שעת חינוך תעבורתי (שאני בלבטים גדולים אם להישאר כי מצד אחד זה מדכא - גם כי אני לבד מקדימה, בלית בררה, וגם כי אני יודע שאני לא יכול לנהוג - ומצד שני זה נקודת בגרות חצי במתנה...) ואז שעת הרצאה על ההכנה לצה"ל שהייתה בשעות הראשונות ואז (תופים) הודעה משמחת - אין שעור ביוטכ' אז... הביתה!

ועכשיו בערב בוקר הזה של הלילה הלבן המדהים הזה, עם אנשים חדשים ו"ישנים" כאחד, של מיתולוגיה יוונית ואחלה פעולה על יום כיפור שחתם את היומיים הנפלאים האלה!!

אז עד כאן אור שלא מאמין שהיו לו יומיים נפלאים כאלה (יומיים וחצי, אבל מי סופר!) או שהוא כתב את הפוסט הזה

הולך לישון אזזזזז

לילה/ בוקר טוב!

נ.ב - אני לא אחראי לפשר הדברים כי אני עייף ואם זה לא מובן אז תתאמצו!!!

אח... איזה יום משוגע זה היה היום

בוקר.. שעה נוספת של שינה, התבטלו שעתיים ביולוגיה!! ואז שעתיים עם הכבשה (שפרה המורה לכימיה למי שלא יודע) אחר כך שעה שלמה של סיוט עם הקרציה (עדינה) ואז שעתיים של תנ"ך (שזה הסיוט של כל תלמיד) שהפכו לשעה תנ"ך ושעה קישוט כיתה עם היצור הנמוזר הזה שקוראים לו לבנה

צהריים... עברו בשלווה אחרי שסיננו אותי 15 אנשים שניסיתי לדלות מהם מה המורה לאנגלית רשמה בסוף השעור (שעורי בית ככל הנראה...) שהיה אתמול

ערב... הלכתי לקנות לעצמי בגדים ויצאתי גם בזול וגם בגדול עם שני ג'נסים וארבע חולצות

ועכשיו... עכשיו אני מרגיש משהו מוזר.. משהו בין לצרוח שזה יום מעצבן לבין משהו של - לא רוצה למחוק את החיוך מהפרצוף כי אלוהים מחייכת אליי..

פשוט יום - נמוזר

עד כאן

          אור (שהולך לקרוא הארי פוטר ומנתצל אם הוא הרס לאנשים את הסוף האמצע או ההתחלה של הספר... I am sorry!!!)