הפוסט הזה מוקדש כולו ,
גם למשפחות האבלות ,
גם לתושבי שדרות ,
וגם לאחים וההורים השכולים שאיבדו ילדם ואחיהם,
לפני כמה וכמה שנים במלחמות ישראל .
וכמובן למשפחות האבלות הטריות .
< זכויות יוצרים >
התחלתי להאמין בכתיבה שלי ,
אני מאמינה שהשירים שאני כותבת ,
הם לא סתם מילים שיוצאות לי מהפה , יש להם המון משמעות בשבילי .
הרצון שלי לכתוב הוא ענק ,
המילים שמתרוצצות לי בראש יוצרות שיר כל כך מרגש .
אני ודעת שמצאתי לי בדיוק את הזמן ,
אבל מה שהולך בשדרות , ומה שקרה אז במלחמה מאוד הרתיע אותי לכתיבת שיר .
זה יותר שיר של מלחמה , על חייל .
3>
הלכת ושביל החזרה נשבר / גל כפרי ואופיר כפרי.
למה בירוק הזה ,
היית צריך ללכת ?
למה בחלקה הזו ,
אתה קבור?
למה הנשיקה הייתה ,
כמו פרידה כואבת ?
והדלת שוב נשארת פתוחה ,
מחכה לך !
והחייל שלי הוא לא יחזור ,
הוא בכה אתמול כמו ילד .
והחייל שלי הוא עץ דומם ,
ליד חלקה של קבר .
והחייל שלי הוא לא יחזור
הוא בכה אתמול כמו ילד .
והחייל שלי נראה גדול ,
במדיו של גבר .
למה ברובה הזה,
פגעו דווקא בך ,
ולמה החיוך שלך
עצור בתמונותיך ?
ולמה החיבוק היה
כמו מתנת האבל ,
והדרך שלך שוב סלולה לך ,
במסלולי הסבל ?
והחייל שלי ... הוא לא יחזור !
זה הצבע של החיים שלנו
השחור הזה .
השחור שלא מפסיק לחנוק את הצבע הלבן ,
שמציץ .
הקאסמים המלחמות ?
לאן אנשים .
לאן עוד נלך כולם ,
הסובלים והסובלים פחות ? .
תגידו לי ,
יש מקום שטוב בו ,
מקום לברוח אליו .
הקטיושות והקאסמים .
המקלטים והריצה המהירה .
ההתרגלות לאזעקות ,
והשנאה לאוייב ?!
היא תחלוף ?
יהיה שלום ?
יהיו חיים בצבע ורוד ,
או שנמשיך לחיות ,
כמו עכשיו , בטוב קצת וברע ?
למה יש כל כך הרבה שאלות פתוחות .
אני לא רוצה לכתוב פוסטים עצובים ,
ואני לא רוצה לדכא אנשים .
אני לא רוצה שהבלוג הזה יהפוך להיות שחור !
כמו העולם שלנו ,
כמו השונאים שלנו !
זה בלוג טוב ,
שמח(:
אז אולי ה' פעם אחת תמיין את כל התפילות שעולות אלייך ביום יום ,
תיקח את החשובות ביותר,
והאמיתיות ביותר .
וסוף סוף תגשים אותן ,.
תודה .
תודה לאחותי שעזרה לי לכתוב את השיר.
השיר נכתב כולו על ההרגשה פנימית שלי ושל כל עם ישראל לגביי כל מה שקרה במלחמת לבנון 2007.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
