לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


These words are my diary screaming out load, and I won't let you use them however you want to.

Avatarכינוי: 

בת: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2008

זה קורע, חותך ומגליד. [לתמיד]


לא מסוגלת להירגע אחרי שקראתי את זה.

 

קודם שדרות, עכשיו אשקלון...לא יעבור זמן רב עד שזה יגיע לאשדוד. [אני גרה באשדוד. לא מסוגלת לתאר לעצמי איך זה לרוץ כל 5 דקות למקלט ולהתפלל שלא ינחת לי טיל באמצע הסלון.]

 

תמיד שואלים אותי "נו, מאיה, את לומדת מדעי המדינה- את אמורה לדעת, מה לדעתך נכון? מה צריך לעשות עם כל הקסאמים? להיכנס הבם בכל הכוח? לעשות שלום?". אני תמיד מסננת במבוכה "זה לא כל כך פשוט..." ומנסה להחליף נושא.

 

ככל שאני לומדת יותר על כל הנושא הזה אני מבינה יותר ויותר שאני לא מבינה כלום. יש בזה כל כך הרבה שכבות ומורכבויות שאפילו לא הצלחתי לגבש לעצמי עמדה פוליטית. מצד אחד גדלתי ו"התחנכתי", כמו בכל בית רוסי טוב, שליברמן צריך לנהל את המדינה, 'ערבי טוב הוא ערבי מת' וכדומה. מצד שני, תוקפנות רק מעמידה את כל העולם נגדנו... מצד שלישי, לאכול כל יום 40 קסאמים כחלק משגרה מסויימת זה בל- יעבור בשום יישות, מדינתית או לא.

 

הדבר היחידי שאני כן יודעת לגבי זה, שההנהגה המדינית שלנו כל כך לקויה, רקובה וחייבת תחליף, אמיתי ונכון, ויפה שעה אחת קודם.

 

אני אסים בתקווה לתושבי שדרות ואשקלון שהימים הנוראיים האלו יבואו על סיומם ונתעורר במהרה מהסיוט הזה.

  

נכתב על ידי , 28/2/2008 19:08  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קפיצה קטנה לעבר...


במסגרת הצ'יעמום  הטוטאלי שאפף אותי לאחרונה, החלטתי לעבור על כמה דברים בחדר שלי שלא נגעתי בהם כמה שנים טובות. חוץ מאבק בכמויות מסחריות, בגדים קצת מזעזעים ואלות וסרט מהתקופה של ההתעמלות האמנותית, מצאתי משהו שהייתי בטוחה שהכי מאפיין אותי כרשהייתי בתקופה של כיתה ז'-ח', לפני כ-5-6 שנים: המורדים.

 

כמה עצוב- הבנתי שפשוט עד לא מזמן הייתי הולכת אחרי כל טרנד שהיה רווח בתקופה מסויימת. הייתי מסתכלת על אותם אנשים שזה לא עניין אותם ופשוט מרחמת עליהם, איזה לא מעודכנים הם, איזה משעממים הם וכו'. בחיים לא הסתכלתי על עצמי כעל מישהי רדודה ושטחית, והנה פתאום הדיסק של המורדים עם הקופסה השבורה מרוב שחרשתי עליו, והכיתוב מאחורה בלורד עבה "Maya+ Benjamin Rojas"- שינה את כל התמונה. הבנתי ששטחיות, משהו שהייתי בטוחה שרחוק ממני כמה שנות אור- היה דבר מאוד רווח בחיי. כן, הייתה לי גם תקופה של בריטני, של פוקימון, של קטנטנות, והרשימה עוד ארוכה. [ואני בספק אם זה אי פעם עבר לי...אהמ. הישרדות. אהמ. נועם כוסון.]

 

שמתי את הדיסק במערכת, רק בשביל להיזכר איך זה הרגיש, ופשוט צרבו לי האוזניים מרוב שהשירה הייתה מזעזעת. אחרי שגיליתי שהמוח שלי מעולם לא מחק את מילות השירים, וגם לא את צעדי הריקוד של "Bonita De Mas", הגעתי לחלק שספק אם הייתי מבחינה בו אז. טיפת עומק ששאבתי ממנה קצת מחשבה...

 

jamas tendres

un gran amor

pero estaras tranquilo

te sentiras seguro

y dormiras sin suenos

el mundo pasara sin vos

no sentira tu ausencia

le faltara tu amor

y tu alma clara

tendras miedo a volar

no te creceran alas

 

והנה התרגום [בכל זאת יצא מזה משהו חיובי- למדתי קצת שפות...]:

 

בחיים לא תהיה לך אהבה גדולה,

אבל אתה רגוע.

אתה מרגיש בטוח,

ואתה ישן ללא חלומות.

העולם עובר בלעדיך,

לא מרגיש בחסרונך

חסרה האהבה שלך,

והנשמה שלך שקטה.

אתה פוחד לעוף-

לא תצמיח כנפיים.

 

 

 

להפנים וליישם ...אולי ייקח לי קצת יותר זמן. אבל זה יקרה.

:)

נכתב על ידי , 8/2/2008 19:59  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למלאיה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מלאיה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)