הם הלכו ביחד לפארק בגן.
היא היתה ביישנית.
הוא היה עם בטחון עצמי.
שניהם התיישבו על הספסל.
היא דיברה.
הוא שתק.
שניהם שתקו.
הוא הלך.
והיא נשארה על הספסל לבד.
שנה אחת שלמה.
לא יום לא יומיים לא שבוע לא חודש אלא ש נ ה.
שנה שלמה היא שתקה לא סיפרה ולא פצתה פה.
ורק אחרי שנה כשכבר היה מאוחר מדי, היא סיפרה.
שפכה הכל, ובסוף מתברר שהוא אוהב משהי אחרת.
היא? בכתה.
הם נפגשו במסדרון.
הוא הסתכל לה עמוק לתוך העיינים
והיא ראתה הכל, קראה אותו כמו ספר פתוח.
אבל היא ל ניגשה אליו אף פעם.
לאחר שנה כשהיה לה כבר חבר חדש.
הם נפגשו שוב באותו המקום, במסדרון.
הפעם היא התסכלה עמוק בתוך העיינים.
והוא קרא אותה כמו ספר פתוח ולא אמר כלום.
** כל הזכויות שמורות אך ורק לבינת**
כל המעתיק ייענש!