הייתי רואה מעבר לכל דמיון, ולא באמת ידעתי מה אמיתי בעיניי אחרים, ולפעמים גם לא ידעתי בוודאות מהי האמת שלי. הסיפור שלי לא באמת הושלם מעולם גם לא יושלם, ואני תמיד רציתי לראות הכול בטשטוש ולא לדעת מראש מה יקרה לקרובים אליי.

מה יקרה מחר, גם לא האמנתי מעולם בגורל, רק בזמנים שהיה לי נוח להאמין בזה.

מי שמאמין בעצמו- מספר את עצמו בדרך כזו או אחרת, ואינו תלוי בשם עצם בלתי מזוהה אחר.

שלשום הייתי במצפה רמון, ועליתי על ההר המשקיף על המאהל שלנו, הייתי מסוגלת לראות את שביל החלב במשך כל הלילה, ורציתי כ"כ שבלונדי יהיה איתי, לצידי, ונוכל יחד להתבונן באותו זמן ובאותו מקום ולהביע משאלות מפוקפקות כשעשרות כוכבים נופלים מהשמיים.

הייתי בסערת רגשות ועם זאת הייתי מאוד רגועה ועשיתי חשבון נפש עם עצמי. אני מזלזלת בהמון דברים, בעיקר בדברים שאני יודעת שאין ביכולתי לאבד גם אם ארצה, בצורה כזו או אחרת זה פוגע בי בהמון דרכים אך הדברים החשובים לי באמתף ואותם דברים שלעולם לא ארצה לדבר, יחמקו מאצבעותיי במהירות כ"כ גדולה שלא אמצא את עצמי כשאשאר לבד.

That's strange, I always had a feeling that you'll be the one who will light my mind up

and as I'm lightning the last smoke from the last pack i have, I'm trying to look straight to my soul and ask

?Do I worth living