הפחד שלפני המלחמה שלנו,

הרצון לפגוע בדיוק במטרה שלך.

להתמכר לסדינים שכוסו בזיעה לוחמנית,

להתמכר להישאר תחת כובד גופך.

להביט סביב ולתור אחר דבר חוזר,

למשוך באפי ולקלוט את חיוכך מזווית פנייך,

לדעת השליטופים שלך אמיתיים כאמת,

הייתי סוגדת לך אם הייתה נשארת לי אמונה.

והכול בוער סביבי, הייתי מוכנה להישבר,

אם היית ההוא שמחזיק בי.

אם מלמעלה, רגשות עתיקים היו קורצים אלינו,

הייתי מקווה שהגיטרה שלך תפרוט על מיתרי גופי.

הייתי נשכבת עירומה, אולי כמעט, בעודך אינך מתייחס אליי,

הייתי נושפת על עורפך ומצמידה את עורי לשלך,

היית מנגן לי את אותו השיר אליו התמסרתי, הייתי

סוגדת לחיים אם אתה היית נשאר.

(נכתב ב20/1, ב'צפית', אחרי שיעור ביולוגיה, אחרי שיחה ארוכה על הורמונים... זה לא אמור להגיד כלום..החלטתי פשוט לנסות לכתוב בעברית...-בכל מקרה אני מקווה שזה לא אומר כלום...)

שיהיה לך טוב, ושתהיה אמיץ לעשות את ההחלטות הנכונות תוך לחשוב רק על עצמך...

כי אם לא אכפת להם, אז מה אכפת לך? ♥