היא נסעה לסאן חוזה,

וחתכה את הורידים

היא סבלה ממנת יתר של שמש ודקלים

יש שם בית חולים יפה

הרופאים בחלוקים

ופלמינגו על הדשא

וצפופים כמו עננים ורודים

ענה נה נה נים

מה היה לך רע, להיות ילדה שלי?

לבזבז את השעות שלך איתי

בסוף גמורים נשכב אחד בתוך השני

אני נשארתי כאן

כמובן בזבזתי זמן

כי אני תמיד סובל

מלב שלא פועל

ענה נה נה נים

מה היה לך רע, להיות ילדה שלי?

לבזבז את השעות שלך איתי

בסוף גמורים נשכב אחד בתוך השני

באתי לאסוף אותה

מנמל התעופה

עם תחבושות על הידיים היא הייתה יפה כמו מתנה

בעטיפה

כמה זה נפלא שוב אהיה שלה

לבזבז את השעות שלי איתה

בסוף גמורים נשכב אחד בתוך השני

היי, וואו באמת שלא כתבתי כאן המון זמן, מן שינוי מרענן הייתי אומרת? לא שיש עם מי לדבר כאן, אבל בכלל הפסקתי לכתוב בזמן האחרון, לפחות שירים או טקסטים קצרים, אני עובדת על סיפור שלישי הפעם, סיפור שמשקף בדרך מעניינית (?) את החיים שלי, את מערכות היחסים בחיים שלי לפחות...ישנם שיגידו שזה מעניין ומלא אקשן בלתי-פוסק, וחלקם יגידו שזה לא מעניין להם את הבוהן השלישית... בכל מקרה,

זה הספר השלישי שאני כותבת ושהפעם אסיים, השניים הראשונים מוזכרים ע"י כסיפור עצוב אחד גדול.

כרגע אני בב"ש, אני אוהבת את העיר הזאת, העיר היחידה שאני אוהבת בעצם, אצל סבא וסבתא, מקשיבה לTHE CORRS ולמגוון מוזיקה ישראלית אחרת, ופה ושם גם מכניסה טרקים קצרים של RESERVOIR DOGS, מחר אני נוסעת לתל-אביב לשבוע בחברת איתי, קייג' וגי'נג'ר, אנחנו נחלוק דירה עד יום חמישי בערב, מה שסוגר לי את חופש פסח בצורה הטובה ביותר, ועוד יותר אני שמחה לדעת שלא שכחתי כלום הפעם.

איתי השאיר לי את התיק "סטייל איתי" שלו, רק באדום, תיק מטיילים דרום-אמריקאי ענק אם אתם מבינים למה אני מתכוונת, שנלווה לי בפעם האחרונה שאיתי ניסה לגרור אותי מגלאון לבית-גוברין ברגל, והמוטיבציה שלי גברה על היכולות הגופניים האמיתיים שלי, שאגב, לא משהו בכלל.

אז ארזתי בגדים, ואפילו בגד ים (!), מברשת שיניים, קרוקס, מצלמה, סטוקים של גרבר, AFTER EIGHT, הדיסק דה גירל אין דה אוד'ר רומ, ק"ג שומר ומיץ לימון משומר- מי שמכיר אותי לא יהיה מופתע.

6:55 AM- רכבת מתחנה מרכזית ב"ש לת"א ההגנה לפגוש את קייג'

9:30 AM- נפגשים עם בעל הדירה בדירה עצמה.

10:30 AM- גי'נג'י ואיתי (?) מגיעים.

12:00 PM- איתי וקייג' נוסעים לזאפה, וגי'נג'י שורפת לי את השיער

1:30 PM- מכאן והלאה בים...

10:00 PM- נפגשים עם החבר'ה האוהבים לOPEN MIC.

חלק מכל העניין הוא שהמון חברים שמזמן לא ראיתי יבואו לבקר אותי, ועוד חלק בו אנחנו אדונים לנו ולעצמנו בלבד, והימים שלנו כוללים אי-שמירה על אי-אכילת חמץ ובתפריט: הרבה בירה מיפו.

נורא משחרר אגב, אני לא אדבר על נדב או על כל מערכת יחסים אחרת שלי כי זה יהיה מיותר, בעיקר ששנינו בשבוע חופש אחד מהשני, המרחק מסקוטלנד ות"א די רחוק אני חושבת.

ובכלל, השבוע הזה נחת עליי משמיים, תוכנית מעולה שגדלה וצמחה רק בגלל שלא ויתרתי אחרי שקייג' אמרה לוותר, ואני בדר"כ מקשיבה לקייג', כי יש לי מספיק שועלים מזדנבים בחצר.

אז אני הולכת להשתחרר ולנסות לשכוח מכל אפשרות של דאגה, ללא לחץ, ללא בכי, פחד או כאב, הולך להיות פאנן. (שושנה: "בכיף!")

Take the risk, forget the fall, if it's what you want, it worth it all

"זה לא שאני לבד, אין אף אחד, אין אף אחד,

זה לא שאני מודאג, כולם דומים אצלי ביד,

גם אם שוב אעצום את עיניי, השמש תזרח,

וכולם יחיו בטוב גם בלעדיי,

גם אם לא הייתי בכלל, הבוקר יבוא,

העולם גדול מדי עליי,

העולם יפה מדי אולי..."