חלק קוראים לזה גורל, חלק קוראים לזה אהבה, חלק קוראים לזה הדרכה מלמעלה, אתם הסיבה לסיבה שאני כאן, תודה כוכבים.

פתחתי בקלפי טארוט אתמול, אתה אמרת שזה טיפשי ושאתה לא מאמין בכל החרא של 'משהו גדול ושולט מעלינו', ושל 'משהו שהוא לא מוכח וגם לא יוכח לעולם'. חבל לי עלייך, כואבת לי העובדה שאתה כ"כ אטום.

"אני ריאלי", אתה אומר לי, אז מה אם אתה ריאלי? זו סיבה להיות עיוור וחירש כלפיי הרגשות, האינטואיציה, האנרגיות, אתה מתעלם מהם, אתה באמת מתעלם, וזה לא שלא אכפת לך, אתה פשוט לא מאמין שהם שם. חבל.

קלפי טארוט הם קלפים המחולקים לשתי חבילות- אחת לציורים והשנייה למילים, למושגים. כל אדם הפותח בקלפי טארוט פותח בקלפים לעצמו בלבד, תוך הפעולה הוא צריך לערבב כל חבילה בתורה והתרכז טוב טוב בשאלה אותה הוא רוצה לשאול את הקלפים. לאחר מכן, הוא מפזר את הקלפים ובחור קלף מכל חבילה. הרעיון בקלפי טארוט הוא לאו דווקא לגלות את העתיד מה שנקרא, אלא יעוץ תוך האמונה בקלפים והאמונה בעצמך שתדע לבחור את הקלף המתאים.

שלשום התקשרתי אלייך גם, אמא, אחיך וגם אבא שלך ענו לי בכל מס' הפעמים שהתקשרתי, אמא שלך חייכה כששמעה את הקול שלי, אבא שלך לא, ואח שלך סתם מבוהל ממני כי אני פדופילית לחוצה.

אני חייבת להודות שבפעם הראשונה יש זוג של הורים של חברים שלי שאינם מאוהבים בי בטירוף, זה מן כשרון מולד כזה, למצוא חן בעיניי ההורים, וזה לא שאני עושה יותר מדי, בואו נגיד שאני לא שוטפת כלים או עושה כביסה וכדומה, אני סתם זורקת את ההערה הנכונה ובמקרה הזה את ההארה, את החיוך, את הצחוק בזמן שהם יורדים על הילדים שלהם וכו'...

לא עבד איתם. אולי בגלל שהם לא פגשו אותי, אני די בטוחה שזו הסיבה, אבל סבא וסבתא שלך כן.

ועכשיו כשאני חושבת על זה: מה חשבתי לעצמי שהרשיתי לעצמי לפגוש את סבא וסבתא שלך קודם?! וגם את הסבתא מהצד השני?! והם עוד פולנים ומרוקאים- אני דפוקה על כל הראש.

הרי זה ידוע לכל שאם נפגשים קודם כל עם הורי ההורים הם יכולים לתת את חוות דעתם להורים, וההורים הרי סומכים על ההורים שלהם, והם ישמעו לעצתם; ואם נפגשים קודם כל עם האנשים ה"קובעים" בואו נגיד, ההורים, כך שלאחר מכן אם אפגוש את הסבים והסבתות ויהיה להם להגיד דבר מה רע לגביי, ההורים ידעו להגיד:"אתם לא מכירים אותה מספיק, היא עושה לו להיות מאושר".

בולשיט.

אין לי בית אני די הומלסית כרגע. אני גרה אצל ידיד, המשפחה שלו לעומת שלך אוהבת אותי כן? אבל ידיד זה ידיד.

עד שיהיה לנו בית, אולי לפחות זמן? לא ידוע, בינתיים אני רחוקה וטוב לי, בערך.

אני לא מאושרת ממה שיש לי לעולם, אל תתפלאו, אתה במיוחד לא מתפלא כרגע אני יודעת, אני אוהבת שאתה מכיר אותי כ"כ טוב.

כמה ימים לפני שעברתי לכאן, יום לפני המבחן בביולוגיה שלא יכולתי להתכונן אליו וכולם ירדו עליי שזה "כולה ביולוגיה, מה את עושה סיפור?", איתי הגיע אליי וישבנו מתחת לעצים עם הפרחים הסגולים היפייפים שאותם אני אשתול בכמויות בבית החדש שלנו, בבית שיהיה לנו, ילד.

לא הרחתי כלום, אבל ידעתי שהם מדהימים, כ"כ יפים, כמויות שלהם, והם ממשיכים ליפול עלינו, איפה אתה היית אז?

יום שני, 18:29 אם אני לא טועה בדקות, אני באמת אשמח לדעת...

לא היה ירח באותו לילה ילד,אני מצטערת, הייתי אטומה מדי אפילו כדי לנסות לשים לב איפה האור שלו, לא התחשק לי להסתכל, לא התחשק לי להיות קרובה לאף אחד חוץ מלך, אבל הירח הוא רק גורם מקשר שרחוק גם הוא מספיק, רחוק.

בכל אופן, איתי צילם אותי הרבה מתחת לעץ הזה, אני מקווה שאוכל לשלוח את התמונות כמה שיותר מהר, אני רוצה שתראה את התנוחה בה אני נמצאת, שתראה את הפרחים היפיפיים האלה, את העיניים שלי קוראות לך לכיוון עדשת המצלמה- תבואתבואתבוא ותמהר כבר, im running out of time.