סב"ש - סיפורים, ביקורות ושאלונים

שלום חברס.

המחשב שלי מקולקל, ולכן אני מעלה את הפוסט שהכנתי מזמן.

מצטערת מישי, ולכולם..

היה אמור להיות פוסט הרבה יותר מושקע, אבל אני גם נוסעת לחו"ל לשבוע אז לא היה לי זמן בכלל.

הבאתי לכם 3 ביקורות (היו אמורות להיות יותר), ואת הפרק הראשון שכתבתי בסיפור (משום מה לא אהבתי).

אבל גם הכנתי לכם עיצוב חדש. מכוער. אבל מילא (:

תעודת זהות לבלוג

שם: סופר תלתים!

 מספר: 501897

שם הכותב: שני

גיל הכותב: 14

כינוי:  מיאו._כ:

 טבעות:

 1. גלידה

2. ! Peace & Love

3. אשדוד (ע"ר)

 וותק: 9 חודשים +-

סוג: בלוג אישי

הכל אחלה.

מראות העין

ממבט ראשון-

בלוג אישי מתוק.

עיצוב-

כותרת:

הכותרת לא מעוצבת, והאיכות שלה לא משהו.

והכותרת קצת ארוכה מדי.

רשימות: 

ממש אהבתי, אהבתי שכל רשימה היא עם כותרת אחרת, אבל קשורה לעיצוב.

בכללי הן מאוד יפות, לא קצרות מדי ולא ארוכות מדי.

מצוין.

התאמת צבעים:

רוב העיצוב הוא שחור ולבן, ומיד פעם יש כתמים של אדום.

לפעמים זה קצת משעמם, הייתי מכניסה עוד קצת אדום.

רקע:

בסדר.

אני לא כ"כ אוהבת אותו.

עמוק בפנים

תיאור-

'תלתלים תלתלים'

בסדר. מקורי

רשימות-

אחלה, מסודרות ויפות.

המשיכי כך XD

תוכן-

בלוג אישי, מלווה בפיצפ'קעס קטנים ויפים.

אהבתי.

תגובות-

20-40

זה אחלה לבלוג אישי.

כניסות-

אין מונה כניסות, ולפי הרשימות יש 3,900..

אני לא יודעת אם הרשימה מעודכנת.

הערות:  ביקורת בונה וכנה.

ציון

מתוך 10

סה"כ: 9.3

לשפר: 

*את ההתאמת צבעים(להוסיף עוד צבעים חוץ משחור ולבן)

*רקע

לא לשכוח ללנקק.

הבלוג ~Forever Or Never~ נסגר.

הבלוג Reflection נסגר.

הבלוג Just So You Know הפך לפרטי.

תעודת זהות לבלוג [2]

שם: I'm here, wait for you.

 מספר: 482758

שם הכותב: גל

גיל הכותב: -

כינוי:  Me, Gal.

 טבעות:

 1. אנטי אנורקסיה

 וותק: 10 חודשים+-

סוג: בלוג אישי

הכל בסדר, חוץ מזה שאיננו יודעים את גילך.

אבל זה בסדר.  

מראות העין

ממבט ראשון-

בלוג אישי חמוד מאוד, אך סגול מדי.

עיצוב-

כותרת:

מצטערת לא אהבתי, הפונט לא משהו ולא מעוצב כ"כ.

המסגרת לא מתאימה לתמונה ולעיצוב.

והכל סגול מדי.

רשימות: 

אהבתי. מקוריות, לא ארכות מדי, מעניינות.

כל הכבוד.

התאמת צבעים:

כל הבלוג הוא סגול, וזה די משעמם.

ואני גם לא כ"כ אוהבת סגול, אבל אם את אוהבת אז סבבה.

רקע:

רקעחלק בצבע סגול.

הייתי ממליצה לשים רקע מעוצב יותר.

אולי בצבעים של שחור או לבן..

עמוק בפנים

תיאור-

אין.

חבל.

רשימות-

מקוריות, יפות ומסוגננות.

אהבתי XD

תוכן-

את כותבת ממש יפה, אני לא יודעת בת כמה את.

אבל זה ממש יפה. (:

תגובות-

35-40

זה מצוין לבלוג אישי.

המשיכי כך.

כניסות-

4,800, זה בסדר.

הערות:  ביקורת בונה וכנה.

ציון

מתוך 10

סה"כ: 9.5

לשפר: 

*את הרקע

*התאמת צבעים

לא לשכוח ללנקק.

תעודת זהות לבלוג [3]

שם: כביכול

 מספר: 419140

שם הכותב: דניאל

גיל הכותב: 15

כינוי:  DaniHell Is Cool :>

 טבעות:

2. אנטי אנורקסיה

3.

 וותק: שנה ושלושה חודשים +-

סוג: בלוג אישי

הכל מצוין, עד כאן.

מראות העין

ממבט ראשון-

בלוג אישי נחמד, משום מה העיצוב לא מושך אותי.

עיצוב-

כותרת:

מצטערת, לא אהבתי בכלל.

אני אוהבת את הצבעים בכללי, אבל הם לא השתלבו כ"כ יפה בעיצוב.

המסגרת מאוד מיוחדת, אבל השאר לא מצא חן בעיני. סורי

רשימות: 

חמודות מאוד, אני חושבת שקצת נמאס מהתיבות לא?

אפשר לגוון ולהיות מקוריים קצת יותר.

אבל הרשימות שיש מצוינות, מושקעות ומעניינות.

התאמת צבעים:

אני לא יודעת למה, אבל לא התחברתי לצבעים האלה.

הם גורמים לי לבלגן ולכאב ראש, מצטערת.

רקע:

בכללי, מתאים לעיצוב.

אבל באמת, אני לא אהבתי.

עמוק בפנים

תיאור-

אין.

חבל.

רשימות-

מסודרות, אך אפשר להיות מקוריים..

אבל זה פסדר XD

תוכן-

בלוג אישי, תמונות, תוכן בסדר.

כל הכבוד (:

תגובות-

5 תגובות בערך.

זה לא הכי טוב, אבל זה רק בלוג אישי..

אז אם את מרגישה נוח, תפרסמי עוד קצת..

כניסות-

בסביבות ה-9,700.

בסדר~

הערות:  ביקורת בונה וכנה, לא להעלב בבקשה.

אני יודעת שרשמתי כאן דברים ביקרותיים, ואולי גם לא נעימים, אני מצטערת אם נעלבת.

אבל זה חלק מביקורת.

ציון

מתוך 10

סה"כ: 8.0

לשפר: 

*אני ממליצה להחליף עיצוב, או שזה רק אני לא התחברתי.. *רקע

*תיאור

*אפשר להיות מקוריים יותר

לא לשכוח ללנקק.

אפלה / מאת אור.

פרק 1-

איפוק. זה שם המשחק.

עלינו להתאפק כמעט בכל יום, כל שעה וכל דקה.

בזמן שאתה יושב ליד הילד הכי גאון בכיתה, עליך להתפאק לא להציץ למבחן שלו.

בזמן שאתה יושב ליד בחורה לסרט, והיא מלטפת את ידיך, לא להתנפל עליה בנשיקות.

בזמן שהוריך צועקים, צורחים, מקללים ואתה מנסה לא לצעוק בחזרה.

בזמן שהחברה שלך זורקת אותה בתירוץ שזה כבר לא זה, עליך להתאפק לא להביא לה סטירה.

הכל מתחיל ונגמר כאן. זה הכל.

אני נדב, בן 16 בסה"כ, חולם להיות במאי ותסריטאי, לומד בבית הספר האומנותי 'אוסישקין'.

אני בן יחיד, והעובדה הזאת מעיקה עלי כל חיי, זאת אומרת שבמאבקים מול אמא ואבא אני לבד, בלי אף אחד.

אבל בבית הספר, התחושה של לבד נעלמת במהירות.

יש את ניר, שהוא החבר הכי טוב שלי מגן רותי, ויש את אילון שהגיע אלינו בכיתה ב', ויש את עומר, שגיא, מאור וכל חברי..

ויש גם את הידידות הקרובות, את נופר הרגשנית, את שרונה המשוגעת והמצחיקה..

ויש את נטע, החברה שלי, והיא המלכה. היא קובעת, היא מחליטה, היא יודעת מה היא רוצה. אין ספק.

היא שווה מאוד, ואני מאמין שכל הבנים היו מתים להתחלף איתי.

אבל יש בה רק יופי, אי אפשר לנהל איתה שיחה בלי הסצנות שלה, אי אפשר לנהל איתה שיחה בלי ההערות הלא קשורות שלה, שממש לא מצחיקות, וגם מעצבנות.

אי אפשר לנהל איתה מערכת יחסים כי מאחורי היופי הזה אין שום דבר, שום שכל, שום אישיות מיוחדת.

רק פרצוף יפה וגוף הורס. זה הכל.

כל פעם שאני מדבר עם אחת מהידידות שלי, היא עושה לסצנות, היא קובעת את החוקים, לי אסור לדבר עם בנות אחרות.

הבעיה היא, שאני לא כ"כ מקשיב לה, ובזמן האחרון היא נדברת לרן, ההוא מכיתה י"א.

שיהיה להם בכיף, אושר ועושר וחרא של חיים! שונא אותה.

אני עובד, כדי לפרנס את עצמי, כרגע אני מוכר בחנות פרחים, החברים שלי יגידו שאני טמבל, דפוק או סתם יצחקו עלי עם קללות מגוונות.

אני אוהב את הריח של הפרחים, את הריח של האביב, וריח של אוכל (בתנאי שהוא באמת אכיל, אהמ נופר. קטע שיסופר מאוחר יותר) 

-

סיפורי מתחיל, בזמן שעבדתי בחנות, השעה הייתה 3:27, ולא היו קונים באותה שעה.

"פרחים צבעוניים, שלום?" עניתי אל הטלפון שצלצל.

"שלום, אני רוצה להזמין זר פרחים" אמר קול נמוך.

התקשרת לחנות פרחים בשביל זה לא? כמעט רציתי לומר לא את זה, אבל בעל החנות הסתכל בי ונאנח בייאוש.

"כן, אדוני? איזה סוג פרחים?" אמרתי בחיוך, בעל החנות הביט בי בחשדנות.

"ילד?" אמר הקול הנמוך.

"מה?" שאלתי בדאגה, מנסה למצוא אנשים שאני מכיר עם קול כזה.

"אני סומך עליך, הילדה שלי תבוא לקחת את הזר בחמש, ושיהיה צהוב" אמר הקול הנמוך, וטרק את הטלפון.

כבר היו לי כמה שיחות הזויות, אבל זאת הייתה מיוחדת.

חיש מהר קפצתי ממקומי, וניגשתי אל אזור הפרחים הצהובים.

אספתי מכל הסוגים, כל המינים, וכל דבר צהוב שנתקלתי בו, עד שהזר היה גדול, מוכן ומקסים.

"אתה חרוץ מאוד" אמר בעל החנות והמשיך בעיסוקיו.

בשעה חמש בדיוק, נכנסה אל החנות נערה בגילי, לבושה בשמלה צהובה עם כתפיות דקות, שיערה הבהיר נח על כתפיה, ועיניה היו שקועות וטרודות, היא לא חייכה, הגשתי לה את הזר, היא אמרה בקול חלוש "אני שלי"

היא הושיטה לעברי שטר אדום של מאתיים, למרות שהזר עלה רק 75, היא אמרה בעודה יוצאת מהחנות "תשמור את העודף"

והייתה לי הרגשה שניפגש שוב בקרוב, לא יודע למה, מן הרגשה פנימית.

סיימתי בשמונה את העבודה, והלכתי לבית של שרונה.

"הוו.. את מי אנחנו רואים כאן?" צחקה, בעודה בפיג'מה עם כבשים.

"הפרעתי לשינה המתוקה שלך?" עניתי בלעג, מזויף כמובן, שרונה היא הידידה הכ משוגעת ומצחיקה שיש.

"אתה לא רואה?" היא אמרה בציניות.

"מה מביא אותך לכאן?" שאלה ברצינות, בוחנת אותי שוב, היא בטח כבר גילתה, "פגשת מישהי?" שאלה וחייכה.

"איך ידעת?" שאלתי מופתע.

"רואים עליך" חייכה, וצחקקה בינה לבין עצמה, "מה עם נטע? נגמר?" שאלה.

ואני עניתי לה..

-

עד כאן..

תגיבו. ואז אני אדע אם להמשיך XD

צ'או.

אור.