באמת מזמן שלא ביקרתי פה, שלא לדבר על לכתוב. אני אפילו לא יודע איך להתחיל את הפוסט הזה, כל התחלה שאני כותב, מיד מוחק כי היא לא ניראת לי פתאום טוב, אני כבר הפסקתי לספור כמה פעמים ניסיתי להתחיל לכתוב את הפוסט הזה.

ממה להתחיל? כל-כך הרבה דברים שצריך להוריד מהראש ומהלב במיוחד, מתחיל נושא אחד, שמוביל לנושא נוסף וכך בלי סוף. ניראה לי אני אתחיל מהטיפשות שלי, הטיפשות שבעבר התגאתי בה, טיפשות שבעבר באמת הייתה חוכמה, חוכמה שלא הייתי צריך אז, התבגרתי מאוד מוקדם כי כך החיים שלי הכריחו אותי, עכשיו אני להיפך חוזר לגיל שאיבדתי אז, למרות שעכשיו כבר מאוחר מדי, עכשיו כבר אין טעם לחזור לשם, אבל הבעיה היא שאני לא שולט על זה, אני באמת רוצה להתאים את עצמי לגיל שלי עכשיו ולמצב שלי, אבל בינתיים אני לא מצליח, בגלל אותה טיפשות איבדתי עולם ומלואו שהיה מונח על כף ידי, איבדתי בחורה שבאמת אהבה אותי, בחורה שקיבלה אותי איך שאני ותמכה בי(למרות שאני תמיד אומר שאני מסתדר לבד, זה לא כך, גם אני רוצה שתהיה מישהי לצידי), יש שאומרים שהצבא זה הזמן הכי טוב להחליף בחורות כמו גרביים, אבל אני לא רוצה זאת, זה לא שאני מצטער על מה שקרה ועל מה שעשיתי, אני אף פעם לא מצטער, אין טעם להצטער, כמו שאומרים: se lavi, אבל כן, יש בי קצת עצב ודיכדוך על כך שברוב טיפשותי, נתתי למחשבה את להתפשט במוח שלי כמו וירוס, ולגרום לי להיפרד מהבחורה הזאת(לא אוהב את הביטוי "לזרוק", נוצרת תחושה שאני מדבר על זבל שלא צריך, ובחורות זה לא זבל אלו אנשים לכל הפחות), אני משתדל לשמור איתה על קשר, באחת השיחות שלי איתה, היא אמרה, שהיא לא בטוחה שאני יודע לאהוב, לומר את האמת גם אני לא בטוח, אני בטוח רק בזה שפעם, לפני בערך 5-6 שנים ידעתי, אבל אז זה נגמר לא טוב, וזה מאוד כאב, פעם התגאתי בכך שנתתי בלוק לרגשות, כדי לא להיפגע, כנראה עשיתי טעות, ולא חשבתי שהמקרה ההוא פלוס מחשבה שהתפשטה כמו נגיף, ישפיעו עליי בצורה כזאת, חבל שהיא כבר לא מאמינה למילים שלי, כי עכשיו אני יכול להגיד בלב שלם שאולי אני באמת לא יודע לאהוב אבל אני באמת שניסיתי.

את, שהיית כל עולמי,

היית יותר משחלמתי,

כמו חול או כמו מים

החלקת לי בין הידיים,

ואולי לא באמת אהבתי,

ואולי לא פעם הכל שברתי,

אך לעולם לא מאוחר לבקש סליחה,

לא כל עוד זה בוער בך,

בי האש עוד לא ניכבתה,

כי רציתי לדעת מהי אהבה.

לא חשבתי שכל-כך קשה לבקש סליחה,

לגרום לאדם שוב להאמין לך,

עד כאן, השאר הופך ללא חשוב, כשיש את כל זה

לילה טוב,

סרג'