יום שישי.. כבר מאוחר... מחרתיים מתחילים עוד שבוע בבסיס..
אז ככה, מה קורה בינתיים? לומדים.. עדיין בקרוס.. רק עכשיו הגעתי לחצי שלו (שבוע 12) נשאר עוד 12.. מממ נחמד!
טוב דוגרי, זה אחד הקשים. זה מייאש. זה מתיש. כל הזמן הפנוי מבוזבז (ואני מדגישה מבוזבז) על שינה. לא דיברתי עם אף אחת מהחברות הטובות שלי מאז הגיוס, חוץ מעם דולי כמובן.. אבל כל שאר החברות, והיינו חבורה רצינית ביותר, נעלמו להן. או יותר נכון אני נעלמתי, ואני יודעת. אבל זה לא באשמתי, באמת שלא. זה לא בכוונה.
השבוע היה לליאנה בגרות, היא עשתה חוזרת.. הלכה לבי"ס. ישבה "בספסל שלנו בקפיטריה של איציק" וזה ציטוט שלה.. וואי באמת שזה העלה געגועים.. אפילו אליה שתמיד הייתי מתעצבנת על הטחינות מוח, אפילו אליה. כל כך רציתי להיות שם גם, לחזור אחורה, לבי"ס. תמיד אמרו לי שאני יתגעגע לזה אבל זה היה הזוי.. והנה השבוע זה הכה בי, חזק מאוד!
היום ראיתי עוד חברה מהבי"ס בקניון כשחזרתי מהבסיס. אחת שלמדה איתי 4 שנים בכיתה.. איזה הזויייי היה לראות אותה- אחת הסטלניות.. וכן, אפילו אליה התגעגעתי.
מוזר לראות איך כולם ממשיכים הלאה.. איך כולם מתקדמים, חיים ת'חיים שלהם, בונים את החיים שלהם. חלק עובדים, חלק בצבא, חלק לומדים, חלק שירות לאומי, חלק ש"שים.. הכל מהכל... כל אחד והמסלול שלי.. אני בונה עכשיו את שלי, לאט לאט, לבנה לבנה.. מתישהו זה ישתלם, אני מאמינה. כל ההשקעה, כל הסבל עכשיו, מתישהו זה ישתלם כי שומדבר טוב לא משיגים בקלות.
"סיכונים גדולים- חיים גדולים. סיכונים קטנים- חיים קטנים."
עוד מעט יוצאת עם דולי, רפאל ואריק לסנוקר..
להית' =]