חיו של אלפרד וסופם הטראגי .
זה מתחיל מסיפור על דג זהב שהיה בבעלותי , תגלו מה קרה לו ומשם נמשיך למקום אחר הרי שאמר פעם מישהו ,
"כל דבר נמצא בדרכו לאנשהו " (: |
| 6/2007
הבטחות.
כבר 10 שנים אני לבד בחדר ,
בהתחלה זה נראה כל כך מפחיד.
המפלצות בארון , ההן שמתחת למיטה , האלו שלא רואים כי חושך -
כולן ביחד נגדי.
ואני הייתי ילד , ילדים לא אוהבים להיות לבד .
זה היה מפחיד לעצום את העינים , מפחיד לפתוח אותן ,
מפחיד ללכת להשתין.
אלוהים אני לא יכול להשתין על עצמי ,
לא עכשיו , לא אחרי שהבטחתי.
אני פשוט לא יכול.
אבל הרצפה! היא מלאת מפלצות אני בטוח!
הן רק מחכות לשעת כושר! מחכות לרגע החולשה - לכף
רגלי על הרצפה.
אני שוקל , כבודי כגבר מול הדחף לשרוד .
כמה כבר הן יכולות להיות ? יש עוד 5 ילדים בבלוק!
לא הגיוני שכל המפלצות כאן !
אולי אוכל לגבור עליהן ? אחרי הכל יש לי את סמוואל -
אני לא לגמרי לבד!
סמוואל זרק אלי מבט עצוב ,
כלבים מפוליאסטר הרבה פחות מאיימים מהגירסא המציאותית
אני חייב להודות - אבל סמכתי עליו , באמת שסמכתי .
אז עצמתי עינים והורדתי רגל אחת
ואז את השניה והתחלתי לרוץ
אבל לא הייתי מהיר מספיק.
מפלצת צהובה עם שיינים ירוקות ועינים אדומות
וצחנה נוראית שעלתה ממנה
הצליחה לתפוס את כף רגלי .
נאבקתי להשתחרר בכל כוחי אבל הייתי בסה"כ ילד.
כל כך מהר הפסדתי שאני בספק אם נלחמתי בכלל.
ראש קטן הוטח בפראות כנגד הרצפה-
ידיים נאבקות חדלו ונדמו.
ובעודי נגרר אל תהומות חדרי
מחשבה אחת לא עזבה -
מה היה לי כל כך קשה להשתין על עצמי .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
