"...מרוב מלחמות אתה לא זוכר
מרוב קרבות אתה לא סופר
זה יצא משליטה וזה רק מתגבר.."
("א-לי-מות" שלום חנוך)
אז ככה זה באמת יצא משליטה כל המלחמה הזאת, ודווקא היום הבנתי כמה אדישה הייתי
וכמה אגואיסטית הייתי...
שנים שיש קסאמים בשדרות ובכנות זה לא הפריע לי כמו שזה עכשיו מפריע לי,
כמובן שלא הייתי עדישה לגמרי, וידעתי שיש קסאמים והכל
אבל המשכתי בשיגרת יומי כרגיל לא התעסקתי בזה יותר מידי
ויודעים מה עכשיו שזה בעיר שלי וכל רבע שעה יש הזעקה זה מאוד מפריע ומלחיץ
כניראה שזה מגיע לי אבל לא לכול העיר (אז אם יש שם
מישהו למעלה אם אתה רוצה לעניש אותי תעניש אותי לא את כל העיר!!).
בכל מיקרה מחר חופש מלימודים לכול הישובים הדרומיים שליד עזה
ויודעים מה באמת הייתי רוצה חופש, זה באמת היה יכול להיות נחמד, זה תמיד כיף עוד
קצת זמן לנוח אבל היי לא במצב כזה, במצב כזה תיקראו לי חננה כמה שאתם רוצים אני מעדיפה
ללכת לבית ספר, לחזור לשיגרה נורמלית....
והיום אחותי הקטנה שבסך הכל בקושי בת 3 שאלה את אבא שלי מזה גראד
אתם קולטים לאיפה הגענו...?!
היא לא אמורה לדעת מזה היא לא צריכה לגדול ולדעת כבר מגיל 3 מזה גראד ומזה קסאם.
פשוט מזעזע!!
אני לא יודעת כמה זה ימשך אבל בכנות אני רוצה שזה יפסיק בגלל הקקות תרתי משמע
החתונה של אחותי נידחתה......!
אבל כניראה שצריך לקוות לטוב למרות שזה ניראה רחוק!
אני מאחלת לכל מי שגר בדרום שקט ושלווה ושהרעש הכי חזק שישמעו יהיה
מהשואב אבק הישן שבקושי שואב.
Don't tell me if I'm dying, cause I don't wanna know If I can't see the sun, maybe I should go Don't wake me cause I'm dreaming, of angels on the moon Where everyone you know, never leaves too soon
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
