ואתה תהרוג אותי כשאני אמות?...
ואתה תקבור אותי עמוק יחד אם הכאב שלי יחד אם הזכרונות ויחד אם הצאר שלי?...
ואתה תחייך כשזה יקרה?...זה יגרום לך לשמחה? זה יעציב אותך, למה קשה לי להאמין בזה?
כי כשהלכת הרגתה אותי, הרגת אותי מבפנים, הרגת אותי אחרי שהלכתי לישון אחרי שכבר מתתי.
חשבת על החברים שלך חשבת על הגדוד אבל מה איתי?
גרמת למישהו אחר לשמחה, אני יודעת שלא היו לך ברירות אני יודעת שאתה לא יכולת לחשוב על משהו אחר.
אבל עכשיו אתה פשוט מניח לי לדמם על הריצפה......
ואני מדממת וכבר מתה.....אני גוססת אבל כבר מתה, כבר לא פה הדם שלי כבר החתים את
הרצפה ושם דבר כבר לא ישנה!
הדבר נעשה הסכין כבר מוטלת על הרצפה!
ואתה חושב עלי ואתה יודע?
ואתה חולם עלי? האם אתה נמצא במקום טוב יותר האם טוב לך עכשיו?
האם הזכרונות לא מכים בך עכשיו?
למה עזבת אותנו לבד? כי רצית להיות גיבור כי חשבת שזאת תהיה דרך טובה להחקק בדפי ההיסטוריה,
אתה עדיין אתה, המוות שלך לא ישנה כלום כי אני יודעת שאתה עדיין חי...אתה עדיין
אתה חי, אתה סתם מעמיד פנים הפצעים שלך לא אמיתיים אתה נושם אפילו אם אתה לא!
ואתה יודע ושומע אפילו שאתה לא...שוכב לך שם אם החיוך המטופש הזה שלך
אתה צוחק עלי אתה מחכה לי שאני אצטרף אליך, מחכה שאני אבוא, אבל אני מתה ואתה חי
וזה לא ישנה כלום!
כולם עומדים וזוכרים אותך אומרים כמה טוב שהיית, כמה שהיית מתחשבת ואהבת
אבל אם אהבת למה הלכת?
שום טיפת דם לא תשנה כי הכל מיותר.
אתה תקבור אותי עמוק יחד אם המחשבות ואם התהיות שלך עמוק עמוק למטה למטה...
ואתה תחייך כאילו אתה מת, אבל אתה לא אבל אתה לא מת
ולמה אני בוכה כשאני חוקק את מילותיי האחרונות...
אולי אני אוהבת אותך כי אם אחרי הכל למה בחרתי לכתוב על מילותיי האחרונות וכל כך יקרות עלייך?
ולמה אני בוכה? למה אתה גורם לי לבכות האנוכיות שלך והרעות שלך מה שגרם לי לשנוא אותך
ואם זאת מה שגרם לי לאהוב אותך!
היה חשוב לי, היום היו לנו סדנאות בנושא והחזקתי משם את הכל היה חשוב לי להוציא את זה
מוזה מטורפת שהייתה לי!
נזכור את כולם!....ואני אם כל המשפחות של החללים ואני מקווה שניצתרך להצתער על אלה שנפלו
ולא על אלה שיפלו כלומר שלא יהיו עוד כאלה...שלא נצתרך לעבד עוד אף אחד!
יזכור!
יהי זכרם ברוך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
