השבוע נתקלתי, בכמה סיפורים של חיילים שלי, לבסוף הבנתי שהקשר בין המציאות לדבריהם מקרי בהחלט.
בנוסף, חברה של ידיד שלי התקשרה אליי, והתחילה לבכות לי בהיסטריה, ואמרה שהוא החליט שהוא רוצה הפסקה ושקט ממנה.
אז נזכרתי בי ובו.
אז סליחה...
סליחה שרוב הקשר הזה היה בדיה אחת ענקית, סליחה שעשיתי הכל, החל מלהתחנן ועד לשקר שקרים מעוותים, כדי שתישאר איתי.
חשבתי לעצמי, שאם הייתי אמיתית לעצמי ולא משקרת לעצמי, אז הכל היה נראה אחרת...
אני ואתה היינו יחד, ואהבתנו הייתה פורחת ומשגשגת...
הנה, עכשיו אני אמיתית עם עצמי ועם אחרים, ואני רק מצליחה בכל מה שאני עושה...
בא לי מאוד להתקשר אליך ולבקש את הסליחה הזו, למרות שלא יום כיפור היום.
סליחה שהתחננתי וגרמתי לך למאוס בי
סליחה ששיקרתי
סליחה שגרמתי לך לבכות כל כך הרבה, כשלא הייתה שום הצדקה לכך.
סליחה שלא הייתי אני, ועשיתי לעצמי ליטוש שלא מראה את האמת.
והאמת שלי יפה, אני לא מושלמת אבל יש בי איכויות שאני בטוחה שהיית מצליח לראות- בדיוק כמו שראית בהתחלה.
וכן, אנשים מתאהבים באמת שלי, בדיוק כמו שאתה, רק שאחרי זה החלטת לשנות אותי...
אז סליחה ששיקרתי לי ולך...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
