חיים שלי

לא מבקרת פה, לא נכנסת .

חיים עכשיו אחרת .

חופש הגדול ,בן שלי השנה היה בבית ספר חדש .

קיבל תעודה של מצטיין השנה , מעניין כמה שזה מוזר בפנימיה בחיים לא שמעתי מילה טובה אליו .

רק כמה שהוא לא בסדר וכמה שהמצב מאוד קשה ורע .

מילה טובה לא שמעתי במשך שלוש שנים שהוא היה שם.

עכשיו פתאום ! כשהוא בבית ובית ספר אחר הכל מעולה!

הוא כל הזמן מצטיין!!

מילה רעה לא שמעתי  (שרק ימשיך ככה)

עובדים סוציאליים ורווחה נעלמו מחיי .

לא שומעת מהם מילה כבר המון זמן

למה היו צריכים לגנוב אותו ממני ולשים אותו בפנימייה .

זאת המערכת..

מתגבשת לי דעה שהכל עניין של כסף.

כמה שזה נורא

בן שלי כבר כמעט ולא מדבר על פנימייה אני לפעמים עם עצמי נזכרת.

לשמל היום נזכרתי שהיה נורא קר בבוקר ואני נסעתי שלוש שעות בגשם וברוח למרכז חירום הגעתי לשם מוקדם וחיכיתי בחוץ בגשם נוראי .

או שאת היום הנוראי ההוא שהגעתי פעם ראשונה למרכז חירום בן שלי לא הבין איפה הוא וכשהייתי צריכה ללכת אחרי שעה הוא בכה והושיט ידיים צרח ואני לא יכולתי לעשות כלום .הייתי צריכה לעזוב אותו שם וללכת.

איזה חיים עברנו .

סיימתי שנה שנייה של לימודים .אני לומדת פסיכוטרפיה הוליסטית

משהו שהגעתי אליו במקרה (בטוח שלא אם חושבים על זה)

מטרה העיקרית שלי היא לשנות ,לעזור לנשים שהיו במצבי .

מישהי שעוסקת בנומרולוגיה אמרה לי שתיקון שלי בחיים הוא להיות מנהיגה .

אעשה את בכל כוחי בשביל למנוע מהורים וילדים אחרים סבל שאנחנו סבלנו.

כמעט שלוש שנים ילד שלי בבית אבל הצלקות ישארו לעד