...city of lost souls...

וואי...מיזמן לא הייתח פה...חודש בארך...

המצב שלי לא משהו...כשה לתאר את הכל במילים...

אני גם לא רוצה להתכיל להיתלונן...

עים היה באולם הזה מישהו, שלא היה שואל שאלות...מישהו, שלא הייתי פוחדת להראות חלשה לידו...

אני לא רוצה להפןך למיתרד, לכל אדם יש בעיות מישלו...ןאנשים שבאמת מבינים אותי, להם יש בעיות כשותבאמת.

אדם רגיל בגילי לא יוכל להביו אותי...או אני אותו...

ביגלל זה אין לי הרבה חברים. כשיש מישהו אותי, אני צוחקת ומישתוללת...ניראת כמו בחורה תיפשונת שאוהבת ליצחוק ולא רוצה לחשוב יותרמידי. זה האדם שאני רוצה ליהות. כשאני לבד, אני סוף סןף יכולה להוריד את החיוך.

ככה זה...ליפעמים אני חושבת שאני באמת זאבה...ליפעמים הבדידות שיצרתי סביבי מכאיבה...

אבל, זה משאני באמת רוצה. כי בני-אדם יצורים מאוד מפחידים.

...אני מאדיפה את הבדידות...