אהבה. געגוע. כאב. כמיהה.

אני איתך, אבל לבד. אנחנו ביחד אבל אני פה ואתה שם.

אני פה על המיטה, מחכה לך. ואתה שם - רחוק ממני כל כך, מטר של אוויר עומד בינינו, ואתה רחוק לי.

אף פעם לא חשבתי שזה יהיה כך. תמיד קראת אותי כמו ספר פתוח.

עדיין, אבל לפעמים זה כאילו אני מסמך מסווג עם המון צנזורות שחורות כמו בסרטים.

אני לא מבינה את זה. אני לא מבינה איך זה קורה שאני עדיין כמהה לך אבל אתה נרגעת.

אני עדיין פסיכית, חולת מין שרוצה אותך בכל דקה של היום. ואתה אוהב אותי, אבל אני כבר לא הסם שלך.

כבר אין לך את הצורך להסניף, ללקק, לחבק למחוץ ולגעת בכל סנטימטר מהגוף שלי כאילו שזה היום האחרון בחיינו.

אבל לי יש...

אני רוצה אותך.

אני רוצה לגעת בך, אני רוצה ללקק ולנשק כל חתיכת עור מהגוף שלך.

אני רוצה לנשוך את שפתייך בתשוקה ולשמוע אותך מתנשף ועומד להתפוצץ עליי.

אני רוצה להרגיש אותך חם, לוהט, צורב אותי מעונג שלא נגמר.

אני רוצה להתפרק עלייך ולמצוץ כל שניה שלנו ביחד.

אני רוצה להרגיש אותך כמו כלב מיוחם, כמו מכור לסם... ואני התרופה.

אני רוצה בסוף יום מגעיל להיות הפרס המנחם שלך. 

אני רוצה להיות שותפת הסוד היחידה שלך, שיודעת להבין בלי מילים, רק מגע.

אני רוצה להגן עלייך כאתה מפחד, לחזק ולאהוב אותך בגניחות,

להראות לך אותי ערומה מחיי היומיום המשמימים.

אני רוצה להיות הדרך שלך החוצה מהכל, אני רוצה להראות לך את הדרך אליי פנימה.

אני צריכה אותך.

אני צריכה שתגן עליי כשאני מפחדת.

אני צריכה שתגיד לי מה לעשות כשאני לא יודעת.

אני צריכה שתכאיב לי, אבל רק מספיק כדי להנות מהספק.

אני צריכה שתהיה הגבר שלי, הגבר החזק, הסטריאוטיפי, המושלם שרק רוצה את זה ועכשיו.

אני צריכה שתעשה לי נעים בנשמה. 

כן, זה בוטה והחברה לא תאהב לשמוע את זה...קפצו לי כולכם.

אני רוצה אותך. פיזית, מינית, אגרסיבית, תשוקתית... אני רוצה אותך במיטה. מעליי, מתחתיי, בצד, תמיד.

אני רוצה לנשק ולאהוב אותך.

כן, אני רוצה לנשק לך את הצוואר, להרטיב לך את הפה ולשרוט לך את הגב. לא אכפת לי לצרוח ושכולם ישמעו.

אני לא רוצה להרגיש רע לרצות אותך. פאק, אחרי 4 שנים נראה לי שאני לא צריכה להתבייש בזה יותר.

אחרי כל הזמן הזה ואני עדיין רק אוהבת אותך ורוצה אותך ככה בדיוק כמו פעם.

אז איך חוזרים לפעם הזה?

איך אני אומרת לך דברים שפעם לא הייתי צריכה? כי ידעת אותם.

פעם ידעת כמה שאני צריכה את המגע שלך. פעם כמההת אליו כמו שאני כמהה אלייך עכשיו.

פעם לא הייתה שיחה בינינו שלא הגיעה לכמה אתה מחכה לגעת בי, להרגיש אותי ולחמם אותי עלייך.

לאיפה הן נעלמו השיחות האלו?

למה אנחנו מדברים מתוך שגרה כבר? על מה?

אני שונאת את השגרה הזו.

השגרה שלי צריכה להיות עמוסה בך.

בחלומות שלי, רק אתה נמצא. אפילו רק מסמס לי מילים שמקפיצות לי את הלב ומרטיבות לי את המחשבה.

כי בחלומות הכי טובים שלי, אתה עושה אותי באהבה אין סופית. בלי מחשבה, טייס אוטומטי על הגוף והזרימה טובה..

אבל אתה שם, מטר ממני.

ואני על המיטה שלך. קוראת ספר או עושה כל דבר משעמם אחר לעומתך.

אתה צריך את הספייס ממני, כשאני איתך.

אבל אני מחכה פה

אצלך במיטה

שתחזור לרצות אותי

שתחזור לאהוב אותי ולחכות לי

בכל נשימה שלך תדמיין אותי

שהלשון שלך תרצה לרוץ עליי, להראות לי איך אתה ערום מחיי היומיום המשמימים, ואיך אני בשבילך אלוהים.