"ובצל המלחמה תגיע הזכות שלנו לאהוב [:" אביב גפן .

לא רואה איך פוגעת

רוצה לסובב את כולם,

מסתכלת הצידה

ולא מכירה , לא עצמה.

יש אנשים הרואים מה קרה לה,

ילדה קטנה במסכה הגדולה.

אך אין איש אשר יודע את ההבדל הדק.

בין היא לבין מה שנראה.

והיא אמרה לה , נתנה מעצמה

אך ככל הנתינה כך הפגיעה.

אין היא רואה מה עושה לעצמה

שרואה מטרה אין איש העומד בדרכה

רומסת את כולם היא ,

אבל היא חלשה,

וכשכח באה למולה, פתאום היא חוזרת,

חוזרת לעצמה

אל הילדה החלשה , הקטנה.

פתאום לבנות פנייה, ובושה ואימה מתלבשים על עורה.

אין רואה ואין נראה כאשר מבינה

ואין להחזיר את הגלגל חזרה

מה שיהיה פתאום ניצב כשאלה.

בלי לעצור , ולהפעיל מחשבה,

ישר עוברת לשלב הבא.

לנסות לתקן , ברפרוף, במהרה,

ולהמשיך להיות הילדה במסכה.

וכשאני שנייה עוצרת, חושבת , בלי כל רגש מעורבב.

אני אכן רואה את הילדה הקטנה והחלשה,

אז האם לסלוח , ולהמשיך בשגרה ?

או לתת לה את אותה הרגשה, לשתוק ,ולתת לה להתבשל בתוך עצמה?

_____________________________________________

מה שאני כותבת זו דעתי.

מי שלא נראה לו , שיעוף מפה.

האא ואת שבגללך כתבתי את זה.

אם תביני את מוזמנת להגיב ,באמת.

אולי תביני מה את עושה לעצמך ולסביבה שלך

ייאלההה ביי \=