מעשה שהיה...כך היה!
הנה סיפור נחמד לכאורה על המקרה הכי ממפחיד שקרה לי בחיים..
ביום שישי קייצי למדי,עשינו את דרכינו- אני, הדר,ניצן,שמנצי ,אופיר, נועם וחבר שלו לים!
הגענו באיזה עשר בבוקר ושמנצי כמובן לקח את העניין ברצינות רבה והביא בוגי בננה ומזרון! את המזרון התחלנו לנפח במרץ ללא ידיעה שהוא הולך לשנות את יום הזה מכל הבחינות.
שלום שלום בלה בלה ונכנסנו למים!!ותפסנו אחלה גלים עם המזרון..היה הכי כייף בארץ..טוב אחרי כמה זמן יצאנו וקברנו את שמנצי בחול-עשינו אותו בת ים קטנה וחמודה עם ציצם וזין-שהיה עשוי מחצי שלוק שמצאתי בחול..חחח זאת הייתה אחלה גנבה!!
אחרי זה נכנסנו שום אבל הפעם רק אני אופיר ושמנצי...והיה הכי כייף בעולם..תפסנו אחלה גלים וישנו עליו בשמש כשלא היו כאלה..ופיתחנו מומחיות עליה עליו ואופיר כמובן תמיד נפלה..ושמנצי המסטול הזה כל הזמן הלחיץ אותנו ואמר שנורא מסוכן להיות ליד הסלעים כי הם שואבים אותך מתחתיהם בלה בלה משהו כזה.. ופתאום ביציאה של החיים הוא שואל אותנו כשאנחנו בתוך הים "מה תעשו אם פתאום יבוא לכם כריש?".
טוב אז אחרי שהספיק לנו יצאנו ושיחקנו חולה גוסס מת..אבל הפסקנו אחרי כמה זמן כי כולם מתו(!!).ואז נועם הלך..ואז נכנסנו בפעם השלישית וגם ניצן באה עם הבוגי..והדר נשארה בחוץ בשביל לשמור לנו על הדברים..ואז האמא המטורפת שלי התקשרה לכל החברות שלי בשביל לשאול איפה אני!!
אחרי שיצאנו פשוט התחלנו לשחק בחול כמו חמישה ילדים אינפנטיליים לגמריי..עשינו מסאג' בחול התקלחנו בחול ואופיר אפילו עשתה ראסטות מחול!!ולי היה חור בבוקסר אז אופיר חשבה שזה נורא מצחיק למלא אותו חול..לא!!
ואז אחרי המון המון שכנועים נכנסנו פעם רביעית ואחרונה לים..הפעם היינו כולנו על המזרון!!אחרי שני גלים הבנו שזה לא הולך מהסיבה הפשוטה שכל פעם מישהו אחר נפל..
בשלב מסויים הדר וניצן הלכנו קצת והתרחקו..ופתאום אני ואופיר מצאנו את עצמינו רק שתינו על המזרון כששמנצי איכשהו נפרד מאיתנו והיה ממש רחוק במים..
רבע שעה לפני אני עושה כזה לאופיר "אופיר אנחנו ממש קרובות לסלעים בואי נתרחק!!".ושתבינו..היינו ממש בעמוקים וזה היה שלב שבו הרצפה היא רק סלעים וזה הדבר הכי מחליק בארץ..ככה שגם אם אתה מצליך איכשהו לעמוד על הרצפה אתה מחליק!! והגלים היו עצומייים!! ואנחנו מוצאות את עצמינו מתקרבות עוד יותר ועוד יותר לשובר גלים..ועד שהצלחתי לעלות כבר על המזרון אופיר עושה לי כזה"בואי נהפוך את המזרון!"ואני כולי בפאניקה "אני לא יכולה!!" "והיא כולה צוחקת"נוו בואי נהפוך אותו!!!" ואני יורדת ממנו..היא הופכת..ובשלב מסויים פשוט נטשתי אותה והתחלתי לשחות כמו משוגעת לחוף!!
מצד ימין שלי אני רואה את הפרצוף של שמנצי מרחוק מסה להגיע אלינו,ומצד שמאל אני רואה את אופיר על המזרון מתקרב עוד יותר לסלעים,ואני שוחה כולי בפאניקה..וכשהייתי מתחת למים הדבר הייחידי שעבר לי בראש זה "למה לא הקשבתי לאמאאאא?!?!" והדר וניצן עומדות שם מצחקקות להן,בכל לא מבינות לאיזה מצב נקלענו!!
איכשהו הגעתי לחוף סוף סוף..ופשוט נשכבתי עליו כמו באבודים כזה..וחשבתי לעצמי שיש מצב שאולי זאת הפעם האחרונה שאני אראה אותם..ותאמינו לי..פםשוט לא היה לי כוח להתרומם ולראות מה קורה איתם...אחרי כמה זמן התרוממתי וראיתי אותם הולכים לעברי ואז הם באו והתיישבו ליידי,התהפכתי ואמרתי להם "מה..איך יצאתם מזה?? מה..מה קרה??" בסופו של דבר אני הגעתי ראשונה אופיר אחריי ואז שמנצי מטיזינאאבה!!יצאנו כולנו חבולים ומדממים מהסלעים..אופיר אמרה לי שסיבה הייחידה שהיא נשראה על המזרון זה היה בגלל שהיא פחדה ששמנצי יכעס עליה,סיפור ההצלה שלה היה שהיא ממש התקרבה לסלעים ואז היא פשוט טיפסה עליהם,החליקה כמה פעמים ואז פשוט זחלה עליהם ווהיא יצאה מזה בעצבים..חח היא בעטה במזרון ואז היא רואה את שמנצי וקראה לו לבוא לחוף כי הוא פשוט לא בא וכשהוא יצא הם פשוט התחילו לצחוק!! ואז שמנצי אמר י שהוא ראה אותי שוכבת ככה על החוף כמו באבודים וממש קינא בי באותו רגע..
הגענו לניצן והדר ואני מאז לא ממש דיברתי כי נראה לי הייתי ממש בהלם..ולא נראה לי שניסינו להסביר להן מה קרה והן גם לא שאלו.פשוט הבנו שלא משנה מה נספר להן הן לא יבונו את ההרגשה המפחידה הזאת, עד שאתה לא עובר את זה אתה לא יכול להבין!!! פשוט עמדנו שם שלושתינו והתתחבקנו עם המגבות...אחרי זה עלינו על המדרכה וכמה ערסים באו ונתנו לכל אחת פרח..חח זה היה מתחיק..אבל אני פשוט ישבתי שם..ואנחנו הולכים כזה בחניון בשביל להגיע לאוטו של אמא של שמנצי ואופיר שוב פעם מעלה את הנושא ואז ניצן עושה לה כזה "טוב אופיר הבנו!!" ואז היא אמרה "מה אכפת לך?" אז היא ענתה לה כזה "תראי יפעת בטראומה לא קרה אף פעם שעברו כבר 10 דקות והיא לא הוציאה מילה אחת!!!" ובהסכמה של פה אחד נכנסנו לאוטו ונסענו הביתה..
ובאוטו שמנצי עושה לנו כזה "תראו איזה תמונה יפה של כריש!!" אהה..כל מילה מיותרת..
כמובן שלא סיפרתי לאמא שלי..אסור שהיא תדעעעע!!! היא לא תיתן לי לצאת מהבית!!!!
וכשהגעתי הביתה אצרתי לכמה אנשים שאני אוהבת אותם כי רציתי שידעו את זה..כי חשבתי על זה שחבל שיש כל כך הרב אנשים שלא יודעים את זה...
אנחנו אוספים חוויות בחופש הזה כמו שאופיר אומרת..עשיתי פיקניק באמצע גבעת הפרחים ובאה משטרה,הלכתי ברגל חצי דרך מעזריאלי עד הבית,עשינו מעגל וידוים אצל מרק, וכמעט התנפצתי על סלע בים וטבעתי איזה 10 פעמים!!
ועכשיו אני יודבת בביתת עם שרירים תפוסים וידים שרופות מהשמש..תאמינו לי..ממש קשה להחליף חולצה ככה!!
אז אנשנושים..לים אני לא חושבת שאני אלך בזמן הקרוב..וגם אם כן..שום מזרונים!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
