אני לא באמת יודעת למה אני כותבת , או למי , ומה בכלל יש לי להגיד ...

אני רק יודעת שמשהו חייב לצאת , משהו חייב להיות מוקדש רק לך , כמו הפינה בלב שלי , שהיא רק שלך .

כבר שבוע , שאני קוראת דברים שכתבת , דברים שאמרת רק לי , ואני שואלת את עצמי , איך זה בכלל יכול להיות ?

ביום אחד את פשוט לא פה יותר , אני עוד זוכרת את השיר של Fergie - Fergalicious שהיה לך בפאנטון עוד ממזמן , ועכשיו בכלל , מה קורה עכשיו אם אני אנסה להתקשר ? סגור ? לא זמין ? יש בכלל טלפונים בגן-עדן ? יש בכלל גן-עדן ?

ואת רואה אותנו כאן ? את יכולה לשמוע את הזעקות שלנו בלילה ? את יכולה להיכנס מתחת לעור שלנו ? לראות את הלב המנופץ שלנו ? את שומעת את כל הסליחות שלנו ? את מרגישה את הגעגועים שלנו ? אז אולי ידענו מראש , אולי היינו צריכים להיות מוכנים , אבל איך ? הריי את בעצמך אמרת לי "חוץ מזה זה רק רופאים זה לא אלוהים אחותי זה רק סטטיסטיקה" ולא יכולתי לעמוד בשאלות הסתומות שהיו לי בראש אז שאלתי , כי אמרת לי לשאול כל מה שאני רוצה , אז שאלתי "כאילו זה באמת נכון אבל גלי?" ואז את ענית בנונשלנטיות הרגילה שלך ש"אני עושה הכל כדי להוכיח שזה לא נכןם­­" (ככה כתבת , אין לי מה לתקן את השגיאה)  ואפילו האמנתי לך , למרות שבטח אם זה היה מישהו אחר לא הייתי מאמינה לו , אבל האמנתי לך , שתמצאי דרך ... שתצחקי על כולם שיעברו חודשיים ותגידי לנו "אמרתי לכם שאני אחייה ... " וזה יהיה חלק מהתמודדות הבלתי ניתנת לתיאור במילם שלך במחלה הזאת , כי תספרי שלא היית חולה פעם אחת , ולא פעמיים ולא שלוש , ושבפעם האחרונה כבר לא נתנו לך סיכוי , אבל הראת לכולם שעם האמונה העוד יותר בלתי ניתנת לתיאור שלך - הכל אשפרי , גם החיים ! 

ושתמשיכי , שתמשיכי לפזר את האופטימיות הזאת , את הכוח הזה בכל העולם , ולכל האנשים שרק יבואו בדרכך ...

ותמשיכי לצחוק , שאנשים יסתלכו עלייך מוזר כי רק את יכולה להגיד דברים כמו "איזה מסורטנת אני" ולצחוק , ולהצחיק את כולם , כי אין מה לפחד יותר מהסרטן ... כי הוא של גלי , וגלי "תזיין אותו" כמו שהיא אומרת , ותצחקי על זה ... וכולנו נצחק , כי זאת גלי , ועם גלי זה מה שיש ...

ואיך אמרת לי שנלחצתי עוד בפעם הראשונה "אל תדאגי , אני אנצח בשבילך , בשביל להוכיח לך שאני פה לסגור מעגל אחד שלך ..." 

היו כל - כך הרבה דברים שרציתי להגיד לך , ולא העזתי מעולם , כמו השיר שלנו ... כמו אותם ימים שרק הכרנו בגיל 13 .

אני אוהבת אותך , יותר ממה שמילים יכולות לתאר , יותר ממה שהמוות יכול להרחיק אותנו אחת מהשניה ...

וכשניפגש גלי , כי אני חייבת להאמין שמשהו עוד יפגיש ביננו , נשלים את כל הפערים , כל החיים שממשיכים מעכשיו בלעדייך ...