חיי עמוק בגוף של אישה.

את מסתכלת עליי. כל יום יש ל,את אותו משפט להגיד לי "אם היית גבר"...

עם החולצה הורודה, עם הכובע האפור, עם החולצות של אבא, עם הג'ינסים שגם כשהם של נשים הם ניראים של גברים, עם החגורות שלי, עם הצמידי עור שלי ושעון מעור. 100% גבר.

חבל שיש לי כזה חזה ענק. כזה שיער מתולתל וארוך.

את אומרת לי שאם הייתי גבר הייתי ניראה כל כך טוב גם אם הייתי מוכוער, רק בגלל הבגדים. שאם היה לי גוף של בן הם היו יושבים עליי "פיקס".

ולי בא לדחוף אותך מעליי, להשפיל מבט וללחוש שכבר עכשיו אני גבר. שהכי אני אוהב שאומרים לי "את ניראת כמו מטרוקסואל" או "את כזו הומו" כי כשאני לובש משהו עם וורוד או מדבר בקול של אוחצ'ה זה ניראה לכולם מוזר, כאילו הגבריות שלי לא מתאימה לזה. בגלל זה אני כל כך אוהב ללבוש את הצבע הזה, מזל שהוא ניכנס כל כך חזק לאופנה אצל גברים, אחרת לא הייתי מגלה את זה.

את אומרת שאם הייתי בן היא בטח היית מתאהבת בי. אולי היינו ביחד.

ואני מסתובב עם כל האחוצ'ות, שומעה הנרי וניקה, דנה אינטרנשויונל, עופר ניסים ואת כל הקוקסינליות ששרות על זה שכואב להם הכוס. רק בגלל שלידם אני הכי גבר. שהם תופסים ממני כל כך גברי.

ואת, איך את לא רואה?