אולי כי הייתה לי חברה, אולי כי זה לא באמת עוזר ואני מרגיש שאני חוזר על עצמי ואולי כי פשוט לא יצא לי להיות הרבה בבית החופש.
היום משום מה, נורא בוער לי לכתוב על מה שאני מרגיש, על זה שאני כבר לא יכול יותר. אתם מבינים, בדרך כלל יונתן הזה שלי שם, משהו שלי עם עצמי ולא ממש מפריע לי שהגוף שלי הוא של אישה, ליפעמים אני הולך עם מחשופים אפילו אבל החודש האחרון הוא עוד אחת מהתקופות האלה שאני ממש רוצה למות, להשתנות, להיות גבר גם במראה. שוב התחלתי לצייר לעצמי זקן כשאני לבד בבית ולנסות להשטיח איכשהו את החזה הענקי שלי.
אני מרגיש שיש לי דחף לספר למישהו, להגיד לו שיקרא לי יונתן, שאני גבר, 100% גבר! אני חייבלדבר עם מישהו, לא איזה טרנסקסואל שיש לי במסנג'ר ובחיים לא פגשתי, פשוט לשבת לדבר עם איזה חבר/ה או אפילו יועצ/ת. כניראה בגלל זה חזרתי לכתוב פה. בגלל הדחף לדבר על זה.
איך אנשים לא רואים אותי, איך הם לא רואים את יונתן, הוא כל כך שם, כל כך אמיתי ומוחשי. הוא הכי פה כל הזמן אז איך אתם לא רואים אותו קיבינימט!?!?
כמעט יונתן.