כל האנשים במסיבה היו פתאום נחמדים
וליטפו לי את האגו
כמו כן גם את השכם
אין כמו מסיכה אדומה בשביל ליטופי אהדה.
הגעתי ליד הפסנתרן
הוא לבש מסיכת גיטריסט
"לשבור שגרה אחי"
חייכתי לעברו,אבל הוא כמובן לא ראה
כי את חיוכי הסתירה המסיכה
אחרי הפסנתרן הגעתי לבר
ושם מזגו כל מה שרק רצית וחלמת
אז מבלי לחשוב פעמיים
ביקשתי שימזוג לי כוס של יין אדום
"שיתאים למסיכה".
לא הייתי הראשון בתור
אז חיכיתי בשקט,לאדום אדום הזה
זה היה בציר משובח
יכולו לראות את זה לפי הגוון העמוק
או שאני סתם פלצן שלא מבין ביינות.
לגימה אחרת,וכל האדום התערבבב
עם האדום של המסיכה
והדם האדום בגוף
והייתי כולי מקור אנרגיה אדום,
ושכרון חושים מלטף.
אבל ליטוף אחד עדיין היה חסר
לא של היין ולא של הנוכחים
כי אם של מישהי מאוד ספיציפית
מישהי שטרם ראיתי במסיבה.
ואני מחפש אחריה בנרות
כמו דייג שלא יכול לחזור בידיים ריקות
כי יש לו הרבה פיות שעליו להאכיל
גם אני הייתי רעב
כי את הצמא הרגיע היין.
ואז,היא הופיעה...
שבת שלום, חלק 3 ואחרון בטרילוגייה ייכתב ביום ראשון. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
