המפץ הגדול...

נדמה כאילו אתמול אמרתי לעצמי שאני לא צריך לכתוב פה בכלל. שהצורך בבלוג הוא טיפשי או ילדותי.

בתקופה האחרונה אני מרגיש שאיבדתי את עצמי. איבדתי המון ממה שהייתי פעם והפכתי לאדם הרבה פחות טוב ממה שהייתי אמור להיות.

הרבה פחות טוב ממה שהרגשתי שהייתי פעם.

הקטע הבא הוא חלק ממייל שקיבלתי מזמן מזמן:

"אנשים נכנסים לתוך חייך למטרה מסוימת, לתקופה קצרה או לכל החיים .
כשתדע מי זה מי, תדע גם מה לעשות בעבור אותו אדם.
כשמישהו נכנס לחייך למטרה מסוימת, זה בדרך כלל כדי לענות על צורך שביטאת.
הוא מגיע כדי לסייע לך להתגבר על קושי כלשהו,
כדי לספק לך הדרכה ותמיכה, לעזור לך מבחינה: פיזית, רגשית או רוחנית .
זה נראה כאילו הוא נשלח אליך משמים וזו אמת .
הם נמצאים כאן כדי לענות על הצורך שביטאת.
ואז, בלא שעשית משהו רע או בזמן שאינו נוח לך,
אותו אדם יגיד או יעשה משהו שיביא לקץ יחסיך איתו.
לפעמים הם מתים. לפעמים הם פשוט מסתלקים.
לפעמים הם עושים מעשה ומאלצים אותך לנקוט עמדה .
מה שעלינו להבין הוא שהצורך שלנו טופל, שחלומנו התגשם. ייעודם נסתיים .
התפילה שנשאת נענתה ועתה הגיע זמנך להמשיך הלאה .
לפעמים אנשים נכנסים לתוך חייך לתקופה קצרה, כי הגיע תורך לחלוק,
לגדול או ללמוד. הם מביאים אליך ניסיון של שלווה או גורמים לך לצחוק .
הם עשויים ללמד אותך משהו שמעולם לא עשית .
הם מעניקים לך בדרך כלל כמות בלתי רגילה של שמחה. אבל רק לתקופה קצרה .
האמן בזה, זה אמיתי .
יחסים לכל החיים מלמדים אותך שיעור לכל החיים,
דברים שאתה חייב להתבסס עליהם כדי לבנות בסיס רגשי מוצק .
התפקיד שלך הוא ללמוד את הלקח,
לאהוב את אותו אדם וליישם זאת בכל יחסיך עם האחרים ובכל תחומי חייך .
אומרים שהאהבה היא עיוורת, אך הידידות רואה הכול."

הקטע נקרא "המלאך השומר" למי שלא היה כוח לקרוא את הכל הוא אומר בתמציתיות שאנשים נכנסים לחיים שלנו מסיבה כלשהי ולרוב כשהסיבה או הצורך האלה מתמלאים האנשים נעלמים מחיינו. אני מרגיש כאילו אני הרבה פעמים האדם שנכנס לחיים של אחרים חלקית ולאחר תקופה מסויימת נעלם.

אני עדיין לא בטוח אם זה אני או שזה הם.

מה שבטוח הוא שאני לא יכול להגיד שיש לי חברים קרובים באמת. אני זאב בודד.

זאב בודד זה מונח אכזרי ואבסורדי גם יחד, כי זאבים הם החיות הכי קבוצתיות שיש. וזאב בודד בטבע זה משהו לא טבעי כלל וכלל.

בכל מקרה, אני מרגיש טוב לכתוב.

אני יודע שספק אם מישהו יקרא את זה בשנה הקרובה או בכלל...

אבל זה המקום שלי.

הוא ישן. הוא מעלה אבק. הוא ממש לא מעודכן.

אבל הוא שלי.... ולמרות שאחרים באים והולכים, או יותר נכון שאני בא והולך מאחרים... הוא עדיין פה.

לא יודע למה אבל חשבתי שזה יעזור לנדודים קצת...

אני יודע שלמחשבות זה טיפה עזר.

עד לפעם הבאה.

שלכם,

אותו מישהו P=