המפץ הגדול...

משום מה אי אפשר להירדם.

עוד לילה בלי שינה.

אזהרה

פוסט חופר וקיטשי

"כשאוהבים מישהו באמת, אז הדבר היחיד שחשוב לך שהבנאדם הזה יהיה מאושר. אם זה איתך או בלעדייך."

(זה בציטוט כי ברור שמיליוני אנשים אמרו את זה איכשהו או מתישהו!|)

...."היתה אחת שידעה לעשות קסמים, שידעה להגיד מילים, שצבעו את השמש בדם"...

"אהבה, פתאום היא מתפרצת, כמו להבה, היא רוצה את כל מה שהיית, היא רוצה את כל מה שאתה"

"...and as you move on' remember me' remember us and all we used to be..."

את. פשוט את.

אני מנסה לשכוח. בחיי שאני רוצה.

אני ממשיך הלאה, מנסה להתחמק מהדבר היחיד שאני רוצה. אותך.

ניסיתי להמשיך לצאת עם בנות אחרות.

לעזאזל, אני עכשיו יוצא עם מישהי אחרת...

אבל אני פשוט לא מרגיש כלום.

כלפי אף אחת. הכל פשוט, מכני.

זה לא אני. אני נואש.

אני ממש פטתי ודי רכיכה..

והאמת שרוב הזמן אני סתם בן זונה אחד גדול.

אני פיזית עם כל בת שאני יוצא איתה אבל, אבל, אבל... הראש שלי. המחשבה שלי.

הן איתך. הן עליך. הן צועקות את השם שלך.

אלוהים יעזור לי למה נפרדתי ממך?!

אולי בדיוק בגלל המשפט הראשון שציטטתי. תראי אותך עכשיו.

חצי שנה אחרי הכל. פשוט בנאדם אחר לגמרי.

כלכך שונה, לטוב ולרע.

אני רואה בזה המון טוב שהשתנה אצלך..

הרבה אבל המון והרבה המון ובעיקר מילים מוזרות שהמטרה שלהן להוסיף בתיאור, לחיוב.

אני מתגעגע למגע שלך. לחיבוק שלך.

איך שהייתי פשוט נרדם לידך.

האהבה הראשונה שלי.

ולא יעבור יום בחיים שלי בלי שאני אחשוב עליך.

לימדת אותי מה זה אומר לאהוב.

מה זאת בעצם א-ה-ב-ה.

ואולי בגלל זה הדמות שלך כלכך גדולה בחיים שלי, במחשבות שלי.

את האחת והיחידה.

את המושלמת למרות שאנחנו לא היינו.

הפוסט היה אמור להיות במטרה מאוד מאוד ברורה בשבילי.

וגם מאוד ארוך בגלל זה...

אבל הוא פשוט מנסה לתאר את המצב שלי עכשיו.

אני באמת מקווה שאת מאושרת..

שאני לא רק מדמיין שטוב לך עכשיו. שאת שמחה הרבה יותר בלעדיי.

הייתי בכותל בחודש שעבר.

יצאתי עם היחידה לסיבוב סליחות בירושלים וסיימנו אותו בכותל.

באמת הראשונה בחיי (למיטב זכרוני) רשמתי פתק לאלוהים ושמתי אותו בקיר הכלכך מיוחס.

"תשמור עליה

תדאג שיהיה לה רק טוב"

זה מה שכתבתי בפתק.

אחר כך כשקראתי "שמע ישראל" בכיתי.

לא כי אני חייל ובכותל. בגלל מה שביקשתי.

רציתי לרשום משהו בשבילי.. פשוט לא מצאתי מה.

חוץ ממך.

זאת שתמיד במחשבותי.

אני באמת ובתמים לא יודע אם את יודעת על הבלוג הזה

או בכלל קוראת פה.

פשוט לא אכפת לי שתדעי את זה.

לעזאזל אני רוצה שתדעי את כל זה...

פשוט אין לי את האומץ להגיד לך את הכל בפנים.

אוהב אותך. הכי הכי שיש בעולם, הכי שרק ביקום.

לנצח ולעד.

אהובה שלי, אני מאחל לך בעיקר בריאות ואך ורק אושר.

שלך בפעם האחרונה בהחלט.

אותו מישהו P=