אני לא באמת יודע מה הולך בזמן האחרון.נכון חופש וזה אבל בכל זאת.
הכל סובב סביב זה.
לישון-עבודה-לנגן-לצאת וחוזר חלילה.
אני לא יודע אם זה כבר טוב בשבילי זה כיף והכל אבל בקושי זמן לעצמי,לשבת,לנוח.
אני לא מפסיק להיות עסוק.
לא משנה באיזה עניין פשוט לא בא לי,אין לי כוח יותר.
החופש הזה הוציא ממני הרבה מיץ.
התרחקות.
התקרבות.
שנאה.
אהבה?
לא יודע כבר
הכל פשוט דחוס כל כך.לא משוחרר.
ועכשיו בנוסף להכל געגועים.געגועים לאחותי הגדולה שבהודו כבר חודשיים ואני לא יודע איך לאכול את זה.
פה SMS שם סקייפ אבל לא משהו מוחשי משהו ממשי.לראות אותה זה לא רק מספיק צריך גם לגעת.
הרבה דברים שאפילו לא נתפסים.תיכון חדש.דרישות חדשות,מעצמי,מאחרים.אני לא יודע מה אני רוצה יותר
רק לפרוק זה הכל.
רק לשבת ולהרגע ולנשום.פשוט לנשום...
זה פחות או יותר הפוסט הרציני הראשון שלי בשנה האחרונה.
אני לא מצפה לתגובה,אני כבר לא מצפה לכלום.