עוד כמה שעות והאזכרה שלך.
כבר שנה שאתה לא איתנו.
כבר 365 ימים מאז שהלכת לי,לעמית, לעופרי, לאמא, לכל מי שהכיר אותך, לכל מי שהיית חלק ולו הכי קטן בחיים שלו.
כל כך הרבה זמן.
כל כך הרבה זמן בלי החיוך שלך והחיבוק שלך והדאגה שלך
והידיעה שאתה פה. תמיד.
אני מתגעגעת כל כך.
אני רוצה שתהיה לי היכולת לבוא ולהגיד לך שאני אוהבת אותך כי לא אמרתי לך מספיק
אני רוצה שתהיה לי היכולת לחבק אותך ולהרגיש בטוחה בזרועות שלך
אני רוצה שתהיה לי יכולת לבקש ממך דברים, גם הכי פשוטים ,כמו שתקפיץ אותי ליונתן ואתה תענה "עמי הסעות זה כאן!"
אבל אין ממי לבקש או לחבק, או להגיד שאני אוהבת.
אתה יודע,
בחודשים האחרונים שלך,
היית כל כך שבור, כל כך שבוז,
אמרת לי שאתה לא רוצה שאני אראה אותך ככה,
חסר אונים, לא נלחם.
אבל בשבילי תמיד נשארת האבא הכל-יכול שלי
הלוואי והיית יודע
אתה חסר לי.
בא לי לראות את החיוך שלך,
לשמוע אותך שוב צוחק עליי ועל יונתן שאנחנו זוג נשוי
לנסוע איתך במכונית ולשיר בקולי קולות שלמה ארצי , הזמר האהוב עלייך,
שכל הזמן אמרת שנלך להופעה שלו,
אבל לא יצא.
לא הספקנו.
הלכת מוקדם מידי.
ואני בוכה,
כי אתה לא תראה אותי מתגייסת,
ומתחתנת,
ואתה לא תהיה פה בשביל לשמוח איתי,
או לבכות איתי,
ואתה לא תהיה פה.
פשוט לא תהיה .
נשארת תקוע בגיל 50.
ואני ממשיכה לגדול ולהתבגר ולצמוח ולהשתנות
אבל אתה לא פה בשביל לראות
ולהיות גאה
ואתה לא יודע כמה זה מפחיד אותי
שאתה רואה מלמעלה מה שאני עושה ומתאכזב
שאני מאכזבת אותך
אל תתאכזב ממני אבא
אני מנסה
ואני משתדלת
אני יודעת שיהיה קשה באזכרה היום
אני יודעת ש-לי ויונתן יהיו שם בשבילי ,
ואני יודעת שאני צריכה להיות חזקה.
הכי חזקה.
בשביל אמא,
שכל לילה בוכה וחושבת שאנחנו לא שומעים.
ובשביל עמית, שבכלל לא מבין עדיין מה הוא איבד.
ועופרי, שאני יודעת כמה קשה לו וכמה הצבא מקשה עליו והוא בכל זאת בכל יום שישי בא
ומשמח
ומנסה להיות תחליף הולם לך
ולא מבין
שאותך אי אפשר להחליף
אבל הוא מעלה חיוך
באיך שהוא מחקה את הדרך שבה עשית קידוש
והוא יושב במקום שלך בשולחן
ולפעמים זה צובט בלב
אבל רוב הזמן זה כייף
אני מתגעגעת
רק לפני כמה חודשים חגגנו לך יומולדת בלעדייך
תמיד אמרנו שכשתהיה בן 50 נעשה לך מסיבה ענקית
אבל לא היה עם מי לחגוג
ובכל זאת
קניתי לך מתנה
היא אצלי בחדר
שמורה עמוק בארון
מתנה שלא יהיה מי שיקבל
לעולם
הלוואי והיית פה
עברתי טסט אתה יודע?
וקיבלתי 100 בבגרות במתמטיקה, ב006!!
והיית בצו ראשון
וכבר קיבלתי כל מיני זימונים
ועופרי סיים קורס קצינים
ועמית עולה לכיתה א'
והפסקתי להבריז
ואני כבר לא עושה שטויות עם יונתן
ואני מבקרת את סבא הרבה,הוא מתגעגע אלייך,
תמיד כשאני באה עם עופרי הוא בוכה,
כי הרי עופרי נראה בדיוק כמוך
ועמיתמית, שאל השבוע אם אתה תראה אותו עולה לכיתה א'
ואמא אמרה לו שברור
שאתה רואה כל מה שאנחנו עושים
שאתה יודע.שאתה גאה.
אתה יודע את כל זה??
אתה לא יודע
אתה לא יודע
ואתה לא יודע
אתה לא יודע
אתה לעולם לא תדע
והכל בגלל המחלה הארורה הזאת
שמשתלטת לי על החיים.
לילוש חולה בסרטן,
וכל מה שהיא מספרת לי מזכיר לי אותך,
כשאני מסתכלת עלייה
ורואה את הייאוש על הפנים שלה
אני רואה אותך
תעשה שיהיה טוב אבא
אני לא מסוגלת לאבד עוד מישהו
ואבא אל תכעס על ההקאות
אני משתדלת שלא לעשות את זה
אני אוהבת אותך
ואני מפסיקה לבכות
כי לקראת הסוף
כשאני ועופרי באנו לבקר אותך פעם אחת
אמרת לנו
"אל תבכו עליי,לא משנה מה, רק אל תבכו"
אז אני מנגבת את הדמעות
בשבילך
ותדע שאני אוהבת אותך
ומתגעגעת
כל כך
"אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח אני הלכתי וניסיתי לנצח ולא תמיד הבנתי איך כי לא הכל הולך אני שונה ממך אבל מאד כמוך "
עריכה-4 לפנות בוקר-
עופרי חוזר מחר מהצבא, אבל לפני כמה דקות קיבלתי ממנו הודעה-
"שירלי את ערה?"
"כן "
"אני מתגעגע לאבא "
-בכי מטורף-
"גם אני עופריקי, זה יעבור פעם??"
"אני מניח שלא אבל רק הזמן יגיד.אני אוהב אותך אחותי"
"ואני אותך אחי"
"את עוזרת לאמא?"
"כן עופרי"
"אני גאה בך על כל מה שאת עושה ואני בטוח שגם אבא גאה בך, מת עלייך, לילה טוב"
כמה שאני אוהבת את האח הזה
עריכה2- 4 וחצי-
לעופרי כנראה יש נדודי שינה
"אני מתגעגע לזה שיכולתי לספר לו דברים ולדבר איתו בגובה העיינים"
"אני מתגעגעת לריח שלו"
"אמא מסניפה בגדים שלו מידי פעם"
"קשה לי"
"אנחנו מתמודדים ביחד"
"תשתחרר כבר"
"רק עוד שנתיים"
"עוד שנתיים זה יהיה 3 שנים.אני שונאת את היום הזה"
"גם אני"
"אני אוהבת אותך עופרי אני לא יודעת מה אני אעשה אם יקרה לך משהו"
"תפסיקי לדאוג לא יקרה כלום"
"אמרנו את זה גם על אבא"
"לכי לישון שירלי, הכל יהיה בסדר"
ולמה אני לא רגועה???
בבלוג זה
בכל הבלוגים
