חשבתי שהפסקתי....
שנשארת בעבר...
שהפעם ההיא באמת הייתה האחרונה...
חשבתי שנגמלתי ממך...
מלהרגיש אותך נושם לי על העורף...
מעביר את היד על צווארי ומטה...
האצבעות שמשחקות על רגליי ומחפשות את הדרך לתוכי..
הקצב המוכר והממכר שסוחף את שנינו למקום אחר...מקום שלא הכרתי
לא להרגיש את השעות שאנחנו תלויים איפשהו בין הזריחה לשקיעה...
להעביר את אצבעותיי בשיערך הקצר, להרגיש זרמים של סיפוק לאורך כל עצב בגופי...
להרגיש אותך מתרוקן ונשכב בנשימות כבדות על בטני..
לא חשבתי שאזכה עוד לפקוח את עיניי ולהביט בעייני השקד שלך מחייכות אליי..
שאזכה לנשק לך את העורף כשאתה מכין בצורה מושלמת את הקפה שאני כלכך אוהבת...
שתלקק את שפתיי המרוחות במשחת שיניים ותחייך אליי בטיפשות
שתקיף בידך את מותני ותישען עליי כשאנחנו רואים את אותם הפרקים של סאותפארק...אותם הפרקים שראינו אז כשרק הכרנו...
לא ציפיתי שתיקח את כף ידי בידך ותגלה לי את העולם שלך...כמו שחשפתי אותך לשלי..
לא ציפיתי שהלב שלי יפעם ככה שוב...
שאני ארגיש מועקה בחזה כשאני רואה אותך מחלונו האחורי של האוטובוס..
אני רחוקה ורק ממשיכה להתרחק...אנחנו יכולים למצוא אחד את השני בקצוות הארץ...אך לא בקצוות העולם...
ומה אני צריכה לחשוב עכשיו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
