מיד כשחזרתי מהצו כולם התחילו לתחקר אותי ורצו לדעת כל פרט ופרט. אז במקום לכתוב כל פעם מחדש במסנג'ר, מצאתי את עצמי כותבת בוורד ושולחת, וחשבתי לעצמי שאם אני כבר כותבת למה לא לכתוב את זה גם כאן ולבדוק אם עוד יש פה מישהו...
קצת לפני שבע בבוקר מצאתי את עצמי נאבקת עם התיק בניסיון לדחוף לתוכו ספר גדול מדיי, חבילת טישו, בקבוק מים, שני תפוחים, תעודת זהות וטפסים שונים, וכמובן אמפי3 מצוייד ברשימת השמעה של ארבע שעות איכותיות של שירים מסודרים בתיקייה "first turtle" (הבנתם? סטגדיש!) –תבואו עם מספיק ציוד, אתם הולכים להעביר שם הרבה זמן.
בשעה שמונה בבוקר כבר התדפקתי על דלת לשכת הגיוס האזורית (במידה והייתה שם דלת כמובן, זה יותר כמו... שער, גדר, אבל אתם לא פשוט אוהבים את המילה הזאת?) שאלתי את האיש בשער לאן ללכת והמשכתי היישר אל הלשכה.
בכניסה קיבלתי כרטיס מגנטי מלווה במבט זועף והלכתי אל עבר השלב הראשון- אימות נתונים. העברתי את הכרטיס המגנטי במחשב והתיישבתי בתור שנראה כמו התור לאודישנים של כובד נולד, רק עם הרבה פחות מורל.
הגיעו מוקדם! הגעתי בשמונה כשזומנתי לתשע וחצי וחשבתי שזה מוקדם- זה לא, תגיעו בשבע וחצי. קחו איתכם אוכל, שתייה וציוד בידור (ספרים, נגני מוסיקה למיניהם וכו') התורים ארוכים מאוד וקשה למצוא אנשים נחמדים שישתפו פעולה בשיחה (כולם כל כך לחוצים...).
לאחר המתנה של פחות או יותר שעה קראה לי המאבחנת הפסיכוטכנית שרצתה שאני אאמת שאני גרה בבית, שאספר לה כמה חדרים יש בבית ועם מי אני גרה, שאפרט כמה יחידות לימוד אני עושה בכל מקצוע וכמה שפות זרות אני דוברת ואז סיפרה לי שיש לצבא קשר עם משטרת ישראל וצחקה בזמן ששאלה אותי על העבר הפלילי שלי (זה די פוגע... כלומר, אני מסוגלת להיות... פלילית...!). היא החתימה אותי על טפסים שאני מצהירה שאני בת יחידה, והחתימה אותי על בקשה להשתמש בהתאמות האבחון הדידקטי בפסיכוטכני. אחר כך היא נתנה לי דף עם משפטים שהייתי צריכה להקריא ואז לפרש (ובואו נאמר שאם נכחתם ביותר משלושה שיעורי ספרות בחייכם, אתם תסתדרו יפה מאוד עם המשפטים האלה) ואז הכתיבה לי משפטים כמו "הכבשה ליחכה עשב בשלווה...", "הרחוב הסואן המה מאדם...". תעשו שני תשחצים לפני ותהיו מוכנים.
כשנתנו לי לחתום על טופס בו אני מצהירה למי אני רוצה להעביר את הכסף במידה וקורה לי משהו בצבא זה מאוד שעשע אותי כי עם הפרופיל שלי הדבר הכי נורא שיכול לקרות לי בצבא הוא כוויה מקפה שאני אאלץ להכין...
סיימתי באימות הנתונים, הלכתי למסור את טפסי האבחון שלי, ועליתי לשלב הבא- הועדה הרפואית.
קודם כל בדיקות שתן- רצוי שתבואו מוכנים עם תוצאות בדיקת שתן עדכנית שבוצעה לפני לא יותר משלושה חודשים, אלא אם כן, כמובן, אתם נהנים מלעשות פיפי בכוס קטנה בשירותים שרצפתם מכוסה בכ2 ס"מ שתן, ולאחר מכן להסתובב ברחבי הקומה עם כוס צהבהבה ולחה ביד.
אם בכל זאת קרה ושחכתם או לא הספקתם לעשות את בדיקת השתן מראש ולהביא אתכם את התוצאות- אל תצפו ליחס חם מהחיילת שאחראית על בדיקות השתן- היא צועקת על כולם, אבל אל תתרגשו ממנה, תבינו אותה, בכל זאת היא נאלצת לעבוד עם דגימות שתן שנתיים מהחיים שלה (תצחקו עליה בלב ותמשיכו הלאה).
העברתי את הכרטיס המגנטי במחשב הבא שבישר לי כי אני שלישית בתור. חייכתי לעצמי ברשעות, וצחקתי בלב על כל אלה שלא עשו בדיקות שתן מראש ועכשיו נאלצים לחכות בתור שעות עד שהשתן שלהם ייבדק. אך מהר מאוד הבנתי שאין שום סיבה לשמוח כשגיליתי שהמחשב שם יודע מתמטיקה פחות או יותר כמוני, ואני מוכנה להבטיח לכם שנכנסתי בערך אחרי 15 אנשים.
זוכרים את הוועדה הרפואית ב"בילי אליוט"? חדר ענק, המומחים מסביב לשולחן, הרופא שמדד ובדק את בילי? טוב, ככה זה באנגליה, בארץ אין תקציב, אל תצפו ליותר מפקידה משועממת שתקבל את פניכם ותמלמל במבטא צפוני כמה שאלות בקשר לראייה ולשמיעה שלכם.
הרופאה, תאמינו או לא, נחמדה. לא, לא היה שם רופא מרושע, ולא, שום רופא לא הטריד אותי מינית. קודם כל היא עברה איתי על השאלון הרפואי שלי, וניסתה לעודד אותי כשהיא ראתה כמה אני מתוסכלת ממצבו העגום.
ואז מגיע שלב הבדיקה- מבקשים שתתפשטו ובודקים את הצלעות, עקמת ופלטפוס. הצלעות שלי בסדר גמור, תודה על ההתעניינות.
בנות, קחו איתכן בוקסר/מכנסיים קצרים וטופ/חזיית ספורט לבדיקה.
בנים, בקטע הזה נדפקתם.
משם נשלחתי לרופא עיניים, כי אני מרכיבה משקפיים (בסתר) ובדיקת הראייה שהבאתי היא לא הבדיקה הנכונה (בדיוק המזל שלי, אתם יודעים). רופא העיניים נמצא באגף רחוק במקום, איפה שכל הילדים החולניים והבעייתיים מחכים לכל מיני מומחים בתחומים שונים. התור אמנם נראה קצר, אבל הוא לוקח הרבה זמן. ובהמשך למזל המצוין שלי האמפי התחיל להכבות לי בכל פעם שלחצתי פליי.
קרוב לרופא העיניים בוצעו בדיקות דם, ולפי מה ששמעתי (צעקות, בעיקר) ממש לא כדאי לכם לעשות בדיקות דם שמה, ככה שאם אתם יודעים מראש שיש לכם בעיה כלשהי/ מחסור במשהו, תעשו בדיקות דם בקופת חולים מראש ותביאו את התוצאות איתכם.
השלב הבא הוא הפסיכוטכני, העברתי את הכרטיס המגנטי וכעבור לא יותר משתי דקות נכנסתי.
המחשב מציג את ההוראות למילוי המבחן, ולאחר הוראות ודוגמאות רבות המבחן מתחיל. המבחן הוא בנושאים: אנלוגיות צורניות, אנלוגיות מילוליות (שזה ממש נחמד) , הבנת הנקרא, מילוי הוראות וחשבון (בסיסי כזה, של כתה ו'). לכל מבחן מוקצב זמן מוגדר, אם סיימתם לפני תום הזמן תוכלו להמשיך הלאה או לחזור אחורה ולתקן את תשובותיכם. לבעלי התאמות/הקלות ניתנות 5 דקות הפסקה בין מבחן למבחן. לא ניצלתי את ההפסקות ולא חזרתי אחורה למבחנים כי חשבתי לעצמי שאם כבר 'נכנסתי לזה' כדאי שאני פשוט אמשיך ולא אוציא את עצמי מריכוז.
אחרי הפסיכוטכני ממשיכים (באותו מחשב) למבחן מוטיבציה שבודק אם אתם רוצים להתגייס, האם יש לכם חוש טכני, כושר גופני או כישורי הדרכה. אני גאה לומר שאני יודעת להחליף נורה! כלומר, נראה לי... לא יודעת, לא ממש ניסיתי, אבל זה לא יכול להיות קשה מדיי, נכון? ואני יודעת איך המזגן והמנורה עובדים! בערך... טוב, ניסיתי לא לצאת טיפשה מדיי במבחן הזה, אף אחד לא ייתן למישהי שיודעת איך המזגן עובד להיות פקידה, נכון?
עריכה: תודה לדס שהייתה אחראית לתמיכה נפשית לקראת הצו D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
