פוסט (מודרני)

19.3.08

אתמול בערב ישבתי ועמלתי על תפירת תחפושת מושקעת ביותר, אך כישורי התפירה שלי לא טובים במיוחד ו... היה עליי לחזות זאת מראש... נדקרתי מהמחט עשרות פעמים ועד מהרה השמלה בעלת שלושים השכבות, כל שכבה מבד שונה (לא כולל שכבת המלמלה), נתמלאה בדם ולא היה ניתן עוד ללבוש אותה (אלא אם כן רציתי להתחפש לבלאדי מארי. הרוצחת- לא המשקה, כדי למנוע אי הבנות. למרות שזה דווקא רעיון טוב... בשנה הבאה). לכן עטיתי הבעה דכאונית על פניי והגעתי בבוקר לבית הספר ללא תחפושת.

בסדר, אז ייתכן וזה לא כל כך נכון. אתם מבינים, השנה פשוט לא הייתה לי תחפושת, לא היה לי שום רעיון. וכשכן הייתה לי את ההזדמנות לנסות ליצור תחפושת, פשוט לא היה לי כוח. אני מזדקנת. לכן תאלצו לסלוח לי, אני חושבת שהתבגרתי יותר מדיי, נעשתי זקנה מרירה והפסקתי להתחפש. בוהו.

אך לפני שיציפו אותי רגשות מלנכוליים כבדים, החלק לו כולכם מחכים מדיי שנה, פירוט השינויים שחלו בדולר היציג בשנה האחרונה:

(או משהו כזה...)

(נה אני גרועה בדברים האלה...)

...

התמונות:

(תלחצו על התמונות כדי לראות אותן בגודל מקורי ובאיכות טובה יותר)

שי מעשנת לפיד! שי מעשנת לפיד! O:


מי אמר שלא התחפשתי? התחפשתי לדורותי (מארץ עוץ)! (כלומר, חלקתי תחפושת עם רוני... כלומר, גנבתי לה באכזריות את התחפושת... כלומר, כל הזמן התעסקו לי בשיער ופתאום מצאתי את עצמי עם הסרט הזה...)






אני נמר! אני נמר! הודות לשירי שהגיעה לביקור עם אוזני נמר מאגניבות.
אגב, מימין בתמונה-זאת שירי, היא זאת שאחראית על חלוקת ההטבות השונות שמוצעות כאן (במידה ועד עכשיו לא הכרתם אותה, עכשיו אתם מכירים ויודעים עד כמה שווה לענות נכונה לשאלות או למלא משימות שאני מציגה פה מדיי פעם).


שירי: "מעניין אם הם יודעים שגם אם הם יעזרו לבנות להוריד את הכדור מהעץ הן לא יתנו להם... אספי, אני חושבת שכדאי שתסבירי להם את זה."
אספי: "אבל ברור שאני אתן להם אם הם יורידו אותו, אין לי בעיה עם זה."
-שלוש שניות של החלפת מבטים, שתיקה ו.. כן כן, הבנה, לבסוף-
אספי ~בהיטריה~ : "את הכדור!!"

מישהו מנסה לשחזר קטע מהמופע של אסי וגורי: "בוא בוא אני אראה לך מאיפה משתין הדג!"
תלמידת ביו-רפואה: "הדג פולט נוזלים דרך הזימים שלו וככה נפטר מפסולת השתן שלו".


27.3.08
אתמול יום ירוק.
היה כיףכיףכיף! (למרות שיצאתי עם הגרעין שלמעשה כלל רק שלושה אנשים).
פגשתי אנשים שלא פגשתי מאז טיול סוכות של שנה שעברה (שאחרי הקורס).
פגשתי חניכים-לשעבר... -איך הם גדלו כל כך מהר...- (שהולכים לגנוב בשבילי חולצה  של האשכול... מה, השנה יצאו חולצות ממש מאגניבות! טוב, בסדר בסדר, אז לא).
פגשתי אנשים נחמדים מקבוצת הבוגרים אליה הצטרף גרעין-שלושת-האנשים המכונה גם ת"א-צפון.
הייתי בצוות בצק. היה משעמם אז שיחקנו קצת עם הקמח... שפכו עליי קמח, הרבה קמח (אבל הייתם צריכים לראות איך הצד השני נראה!)
כבר תכננו איך אני אבוא למיונים (ישר מהטיול, לפי התכנון הראשני) ואנפנף בשיער כשאכנס לחדר כך שענן קמח גדול ימלא את האוויר, ובהמשך  אני גם אחליט להראות לבוחנים עד כמה אני ידידותית ואבוא לחבק את כל אחד מהנוכחים בחדר כשאני מכוסה בהמון קמח ובצק.

אגב, לא חזרתי עם הבוגרים כדי שאני אספיק להגיע הביתה בזמן, אז אני מצטערת אם לא אמרתי לכם שלום לפני שהלכתי, פשוט ממש מיהרתי ולא היה לי זמן לחפש את כולם (אז אני חייבת לכם חיבוק בטיול הבא, תזכירו לי).
 

עריכה: טוב, אז איך יכולתי לשכוח את הפרטים הבאים (הבנתי, אתם רוצים שמות, בסדר) :

  פגשתי את נוי (הייתה לה יומולדת אז מזל טוב לה, אגב), שהייתה נחמדה וכיוונה אותי למקום הנכון בבוקר (משהו כמו: "טוב, אז עכשיו תסתובבי! הגעת!")

  פגשתי את רינת ואור שלא ראיתי מאז טיול סוכות של שנה שעברה (היה כל כך נחמד לפגוש אותם שוב).

  פגשתי חניכים-לשעבר מהאשכול השולט שלנו (מאי, נעמה, גל ובובי).

  ובזמן שישבתי וחיכיתי שהטקס של הבוגרים יתחיל מישהי שהסתמן שהיא מגרעין דרום קפצה עליי ולפתה אותי בברוטאליות. "בת ימים! בת ימים!" צעקתי, ואז הבנתי שהם בעצם בפולין (וחזרו אתמול, אז תברכו אותם). הייתי שם לבד, חסרת הגנה, חוששת מאותה ילדה מסוכנת מגרעין דרום שקפצה עליי פתאום בלי שום אזהרה. "אוראלה, זאת אני" אמרה דס זועפת כשהיא מושכת אותי למעלה מבין המושבים (שם נפלתי אחרי שמישהי קפצה עליי). "אופס, סליחה" עניתי והצטרפתי לחיבוק הסוער, משאירה את דסדס עם כתמי קמח על בגדיה (יש מחיר לחיבוק איתי אחרי שנותנים לי אחריות על פטירים).

  כמובן שפגשתי עוד המון אנשים, אבל אני בטוחה שאשכח לציין כמה שמות, אז בואו נאמר שממש שמחתי לפגוש את כולם (ואם מישהו קורא פה והשם שלו לא מוזכר פה, אני אשמח לדעת ולהוסיף, חוץ מזה אני תמיד אשמח לעוד תגובה אתם יודעים, אל תשכחו שהטבות מיניות מוצעות משירי לכל המגיבים פה, וראיתם תמונה שלה בתחילת הפוסט- מה, לא שווה?)

אתמול בערב היו המיונים למשלחת.
דווקא היה נחמד.

נקווה לטוב, ואם לא לזה, אז נקווה לטובלרונים, כלומר שאלה שכן יצאו למשלחת יביאו טובלרונים מחו"ל.


-אני חוששת לומר שתקופת המבחנים תמה ויש לי חודש פנוי, אני חוששת שמא אני אומר את זה ופתאום אתעורר ואגלה שאני באמצע פבואר ושמחר יש לי מבחן במת'. אז בחודש הקרוב יש לי זמן לכתוב פה! כלומר, יש לי זמן לעוד בערך מאה דברים אחרים שאני צריכה לעשות, אבל זה הרי לא מעניין אתכם כל כך. אז זה הקאמבק הענק שלי אחרי פגרת כתיבה ארוכה.-