פוסט (מודרני)

(חפירה, כמיטב המסורת)

הכל התחיל ביום בהיר וחם אחד, חם מדיי. השמש עמדה במרכז השמיים ושלחה קרני שמש חמות בעודה צוחקת צחוק מרושע לעבר כל המסכנים שיצאו מהבית, הרחק מטווח המזגן... היה זה יום שני.

כבר בשש בבוקר עמדנו (בכר, מיכל, נעמה ואני) בתחנת האוטובוס שבצומת כפר שמריהו מוקפות בגוויות של חיות. טוב, אז הייתה שם גופה של חיה אחת (שזה מספיק בהחלט) ומשום מה בחרנו לשבת בדיוק לידה. משהתחלתי לצרוח (נו, הבחנתי בדבר המת פתאום) עברנו לשבת בצד השני של התחנה, ואז בדיוק הגיע האוטובוס הרמתגני-גבעתיימי-גבעתשמואלי לאסוף אותנו. ואם מישהו חשב בשלב מסוים שגם הרמתשרונים יכולים להידחף לאוטובוס הזה- הוא יותר מטעה. אחרי נסיעה ארוכה בה כולם ישבו על כולם והפריעו לי לנמנם סוף סוף הגענו ל... מקום ליד פרדס חנה (אני לא חושבת שאמרו לנו באמת איפה האנדרטה הזאת הייתה, רק ציינו שזה ליד פרדס חנה).

חשוב לי לציין שעקרונית אני לא חושבת שאנדרטה היא מקום נכון לעשות בו גיחה כזאת. כי משום מה יש לי תחושה כזאת  שבאנדרטה צריך לסייר בשקט עם דמעה בזווית העין, ולא להקים מבנים מסנדות, לצעוק, לנהל קרבות מים/גואש ולשיר ג'ימליה בקולי קולות.

ונחזור לעניינינו (ואם עדיין לא התחיל העניין, זה הגיוני, מאוד קשה למצוא פה עניין בדרך כלל). הגענו למקום, התמקמנו ואני חברתי במהירות לרינת (על מנת להשלים פערים, בכל זאת הרבה זמן עבר מאז סוכות של שנה שעברה, והיום ירוק לא הספיק להתעדכנות מלאה) והתיישבתי לשיחה של גרעין מרכז (שזה למעשה המון רמת גנים + שלושה ילדים (בקושי) מגבעתיים וגבעת שמואל).

הרמתשרונים הלכו לעשות משהו מועיל עם האשכול, ובגלל שאני לא חלק מהאשכול השנה נשארתי עם הרמתגנים בזמן שחיכינו לאוטובוס הבת ימים שהיה אחראי על הבאת החבלים (והבת ימים) ואיחר ביותר משעתיים.

את הזמן העברתי בדיון מעמיק עם מספר אנשים בנושא צמחונות. בתמציתיות:  –"זה רצח!" –"אבל זה טעים!" (שלמעשה נמשך במשך כל היומיים, ואני לא חושבת שמישהו הצליח להפסיד אותו).

נמסר לנו שהעיכוב אצל הבת ימים חל עקב תקלה באוטובוס- לא היו מים לאוטובוס וקרה משהו עם הגלגל- האוטובוס נתקע במשך שעתיים וחצי. כבר ציפינו לראות את האוטובוס מגיע כשהנהג המקורי מתנדנד קטוע איברים מהמגבים של האוטובוס, חבורת בת ימים חוגגת על גג האוטובוס עם איבריו הקטועים של הנהג המסכן (שרק שכח למלא מים ולטפל בצמיגים בזמן), בזמן שגילי נוהג באוטובוס- שלוש סיגריות תחובות בפיו, מחזיק ביד אחת אקדח (ויורה באוויר מהחלון) וביד השנייה אוחז בהגה שבור שכל מה שמחבר בינו לבין האוטובוס זה רק מספר חוטי חשמל והרבה איזולירבנד. אך למרבה הפלא כשהבת ימים הגיעו לשטח נראה שהכל היה בסדר עם האוטובוס ואיתם. אם כי שכשחושבים על זה באמת הנהג שלהם לא נראה בשום מקום...

בכל מקרה, הבת ימים הגיעו, אז אחרי שלום+קפיצה+חיבוק לרעות (המרושעת שרזתה כל כך... צריך לשלוח אליה אוטובוס בתימים!) התחלנו את ההתערבות שלנו. ובלי קשר גם התחלנו לכפות. כידוע לכם הפעם האחרונה שאני כפתי משהו הייתה בקורס מש"צים (לפני כמעט שנתיים... וואו איך הזמן רץ) לכן החלטתי שאני אהיה מועילה הרבה יותר בועדת קישוט.

זוכרים את 'האבטלה הסמויה' מהקורס? יופי, כאן הייתה אבטלה, אבל עכשיו, בתור בוגרים, כבר אין צורך להסתיר אותה, אז מיד הצעתי להתחיל משחק טאקי המוני (שפעל יפה מאוד עד שחומרי היצירה של ועדת קישוט הגיעו ונאלצנו להתפזר. אבל היה לי סיכוי די טוב לנצח במשחק, רק שתדעו).

אני מקווה שכולכם ראיתם את השלט של הגרעין בוגרים ("כי גם אנחנו השקענו 100,000,000 בחגיגות") כל מה שהיה כתוב שם בירוק + שלושה אפסים כחולים- אני כתבתי! אהמ כן...

משהסתיימה העבודה על השלט, נשארתי חסרת מעש, אך מיד נודע לנו שהגיע אל המנהלה מיץ פטל קר (למעשה תמיסה ורודה שהגיעה הישר מסין... אבל היי, לפחות זה היה קר). מיהרתי לאסוף בקבוקי מים- מעולם לא היה קל יותר להיות נודניקית מים, רק אמרתי "אני צריכה את הבקבוקים האלה ריקים, מהר! זה בשביל פטל קר!" והבקבוקים מיד נחטפו מידיי ורוקנו במהירות מדהימה.

מעיין ואני רצנו במהירות אל עבר מיכלי הפטל, אך המקום כבר היה מלא בצוציקים זועמים. לא הצלחנו להידחף בתור לפטל כי פשצים קטנים ואלימים לא הפסיקו להידחף לפנינו, וזה לא כל כך יפה לסלק ולדחוף ילדים קטנים, אז ניצלנו את אופיר שידחוף את הילדים הקטנים בשבילנו ומיד קיבלנו בקבוקי פטל מלאים (וחבורה של צוציקים קטנים בוכים מסביב).

ואז.. לפתע... "אוראלה!" קפצה לעברי חולונית מפחידה -"אהה! בת ימים! בת ימים!" צעקתי במהירות ולנוכח הפרצוף החולוני שנגלה אליי פתאום מיהרתי להוסיף "דסדס, לא נמאס לך לקפוץ על אנשים מאחור? לא יכלת להודיע לי מראש שאת יוצאת לפסח??!" -"לא היה לי כוח" היא אמרה וקפצה שוב. גם את אור החולונית פגשתי. והפעם, אחרי שביום ירוק לא זכרתי איך קוראים לה, קפצתי מאושרת ברגע שראיתי אותה "ליאור!" –"לא." –"אוי." אני קצת סנילית, אבל אני ידידותית ובסך הכל לא מזיקה, אז אני מתנצלת שוב.

את בקבוק הפטל המלא שלי הלכתי לחלק לגרעין הבוגרים הצמא לסוכר+צבע מאכל ורוד כימי ונוזלי. ללא ספק להיות נודניקית מים עם בקבוק פטל זה התפקיד הקל והנחמד ביותר שקיים.

ושוב, אחרי שהבקבוק נגמר, נותרתי חסרת מעש ולכן הצטרפתי חיש מהר אל הצוות שבנה את ה'כותל'. לקשור יוטה לסנדה בקשר דני על דנה זה משהו שאני מסוגלת לעשות בהצלחה רבה, וזה למעשה מה שעשיתי במשך זמן רב בעודי מתווכחת עם רעות שאני יותר בתימית ממנה. סיימנו את הכותל בדיוק כשאוטובוס הגבעתיימים בעלי הבגרויות הגיע ואחרי חיבוק לבר הצטרפנו כולנו לצוות המקרמה (נכון שזה נשמע כמו סוג של פסטה, או רוטב לפסטה? אגב, אני עדיין לא מבינה למה כשאני אומרת את זה אני צפונית, אבל כשהבת ימית אומרת את זה- זה הגיוני). אחרי שעשיתי קצת כלום והפגנתי את כישורי בחיתוך חוטים עם סכין מאגניבה (מי אמר שאני לא בתימית בנפשי) הצטרפתי למלאכת הקרמת המקרמה! יצא... עם הרבה חורים.

רומי הגיעה לביקור במחנה הבוגרים שלנו. "רומי! רומי!" צעקתי וקפצתי מיד (כפי שלימדה אותי החולונית הקשוחה). אחרי שלום+חיבוק, רומי פסקה מיד "ברור שאת יותר בת ימית מרעות, זה כמו שהיהודים האמריקאים יותר ציוניים מהיהודים בישראל, את יותר בת ימית למרות שאת לא מבת ים".

נהנהנה. אמרתי לכם.

מאוחר יותר הצטרפתי לצוות המטבח. ואני באמת לא מבינה למה זה היה כל כך מצחיק לבוא, לצחקק ולשאול אותי "למה את בוכה?" כשאני מתייפחת מעל בצל ענקי עם סכין ממש חדה ביד, פשוט מעשה כל כך לא חכם מצדכם. ובהמשך, אחרי המסדר בו עמדנו, גרעין בוגרים, מאחורי הדגל ושרנו ברגש " ת"א – מחוז מגניב, וכל השאר בסדר" – מעמד מכובד בהחלט, פניתי חזרה למטבח, רחוקה מהטחינה (מה שאומר שפיצוי על סוכות עדיין מגיע לי... מוקעקעקעקע –הצחוק המרושע כל כך מתאים עכשיו-) עזרתי לצוות פטירים להכין... כמה לא צפוי, פאטירים! ואחרי שכל הפאטירים במאגניבים שלנו נדבקו לסירים התנדבתי לשמש כמתלה אנושי ולהעבירם לאש בבטחה. במידה ולא ידעתם, הטעם העשיר והמפנק של הפאטירים ניתן להם כרגיל ע"י התבלין הטבעי (חול) ובנוסף לכך נעשה שימוש גם בירקות, פטרוזיליה, קליפות של ירקות, עלים, קצת זבל (נוסף), ושאר דברים שנפלו לתוך הבצק שנשאר לא מכוסה במשך זמן רב מדיי.

בדרך כלל אני מאלה שמביאים יותר מדיי ציוד לטיול, הפעם שחכתי להביא גם אל-תוש, גם נייר טואלט, גם קרם הגנה ואלוורה וגם צלחת וסכו"ם (אני לא מסדרת יותר תיקים באמצע הלילה, אני צריכה לפחות לילה שלם לישון על רשימת ציוד כדי להגיע מוכנה לטיול). אז ארוחת ערב מוצלחת קיבלתי מאשכול הרמתשרונים בצלחת חד פעמית (אני רק רוצה לציין שהאוכל שלהם נראה הרבה יותר טוב משלנו. הם ממש השקיעו ברוטב לפסטה!).

אחרי ארוחת הערב היה ערב הוי מחוזי. ישבנו באנדרטה (אותו מקום בדיוק בו לפני כמעט שנתיים קיבלנו את תיקי המשצים וכרטיסי המשצים שלנו, שזה סוג של סגירת מעגל) ו... אני חושבת שהיה חידון. לא ברור. הייתי שקועה בשיחה משעשעת עם היושבים מצידיי, שללא שמץ של ספק הייתה מעניינת יותר מהחידון (אבל הייתה כל כך משעשעת רק בזכות החידון שברקע).

בשטח של הבוגרים בלילה, קצת לפני שהלכתי לישון, מתוך הצללים קפצה עליי דמות מפחידה. "בת ימים! בת ימים!" צעקתי כרגיל לפני שדס, החולונית המפחידה, הפילה אותי באכזריות ואז מלמלה "אל תשכחי לכתוב על זה" והלכה.

לאחר חיפושים מפרכים אחרי מקום לישון (כי האוהל שתכננתי עליו הלך לישון עם האשכול והייתה התנגדות שאני אישן בחוץ לבד, למרות שבבוקר ראיתי אנשים מקפלים שקי שינה בחוץ ככה שאני די בטוחה שאם הייתי ישנה בחוץ לא הייתי נשארת לבד אחרי הכל) נדחקתי לאוהל של הרמתגניות. סנג'רנו כל הערב אנשים מסכנים שיסחבו את רינת מאוהל לאוהל עד שלבסוף איכשהו, לא ברור איך, הצלחנו להירדם. התעוררתי אינספור פעמים בלילה, התעוררות טישו ולבסוף גם התעוררות שק שינה (כן, ניסיתי לישון בלי שק שינה... היה ממש חם בהתחלה, לא ידעתי שיתקרר עד כדי כך בלילה).

בוקר (פחות או יותר) טוב. השקמה בשש, אולי אפילו קצת קודם כשהרמתגניות התחילו לצרוח "שקט! תפסיק לשיר!" לרקע צלילי שירה שעוד יחזרו אליי בסיוטים ככל הנראה.

מסדר (למה לא נשארתי לנמנם באוהל?!). ארוחת בוקר (אותה ניצלתי לנמנום מתחת לעץ). ואז התחלנו לכפות במרץ לקראת הרונדלים. רעות עשתה לי תזכורת למקבילית ומרובעת (זכרתי טוב מהצפוי!) ואופיר ניסה להסביר לי צולבת ("הזה לזה, וזה ככה וככה, והזה לשם וזה לזה וככה..." בליווי תנועות ידיים לא ברורות). אבל מהר מאוד הבנתי שאני יכולה להועיל הרבה יותר בתחומים אחרים מאשר כפיתות, ואחרי שעזרתי לקשור את הירקון מיד ניגשתי לצבוע אותו. אני אומרת לכם, לשחק עם צבעי גואש זה כל כך כיף, לא ניצלנו את זה מספיק כשהיינו בגן. אז מה אם התלכלכתי לגמרי בגוונים של כחול וירוק- היה ממש נחמד לצבוע עם האצבעות!

ואז יצאנו לרונדלים בשאר האשכולות. היה נחמד, יפה ומושקע. מגיע שתיים שלוש לחניכים.

אחרי שכנראה קצת התייבשתי וישבתי כארבעים דקות על רצפת המנהלה עם בקבוק מים לבנים (-"אתה בטוח שעדיף לשתות מים לבנים מאשר להתייבש?" –"בטווח הארוך לא ברור, אבל אני רק בטיול הזה אז אותי מעניין רק הטווח הקצר וכל עוד את חיה משהו כמו בארבע שעות הקרובות זה בסדר") חזרתי לגרעין, קצת אחרי שכולם חזרו מההצגות, ונרתמתי לעזרת צוות מפרקי המקרמה (ורק שתדעו שזה היה ממש לא בסדר לפרק את המקרמה הזה אחרי שעמלנו כל כך קשה על הכנתו במשך זמן כה רב).

חלק פרשו לארוחת צהריים, אבל נשארתי עם עוד כמה אנשים לפרק את המקרמה, ומהר מאוד סיימנו. פירקנו את המחנה, התקפלנו, הלכנו וביי ביי.

-רעות, בשיחת הסיכום את אמרת לי לא לשכוח לכתוב על 'זה' ואני אמרתי לך שאני בטוח אשכח ושתזכירי לי. אז אני זוכרת שאני אמורה לכתוב על משהו, השאלה היא... על מה?-

הייתי בטוחה שאני חוזרת הביתה עם הרמתגנים+נספחים (איתם הגענו לשם ביום הראשון) אבל ברגע האחרון, אחרי שכבר העליתי תיקים על האוטובוס הרמתגני-נספחים, שיר הודיעה לי פתאום שאנחנו חוזרים עם הרמתשרונים והם כבר יוצאים לדרך אז שאני אקח את התיקים, אפרד במהירות מאנשים מעטים וארוץ לאוטובוס במהירות האפשרית. אז סלחו לי שלא חיכיתי לכולם שיגיעו לרחבת האוטובוסים כדי להגיד שלום ואלה שכן אמרתי להם, סלחו לי על הפרידה החפוזה, האיצו בי.

חזרתי הביתה אדומה ומתקלפת (והשיזוף כרגיל ירד במקלחת), עם עקיצות חשודות ביד ימין, כתמי סאג' על הידיים ושחור-ירוק מתחת לציפורניים... מזכרות מהגיחה! רק חולצה סגולה מהגיחה אין לי. בוהו. אם במקרה אתם מחליטים שאתם לא רוצים את החולצה שלכם, או שבמקרה אתם יודעים על עודף מסוים של חולצות סגולות-פסח שנשארו באיזה מקום, תביאו לי! כל הטיול חיפשתי את בעל/ת/י החולצות כדי לקנות אחת, אבל היא/הוא/הם לא נמצא/ה/ו. אני רוצה חולצה סגולה של רמתגנים ... רצוי שתהיה לי חולצה סגולה-פסח אחרת אני... אמ...  אשלח אליכם את הבת ימים, לכולכם (לכל מי שידו בדבר ולכל מי שבטעות הניח ידו על חולצה סגולה- כולכם מעורבים. פאם פאם פאאם).

חפשו את עצמכם:

http://img204.imageshack.us/img204/4699/55238889ug7.jpg - המחנה.

http://img254.imageshack.us/img254/5290/14fn9.jpg -בונים את שולחן הירקון.

http://img204.imageshack.us/img204/4927/15lo7.jpg - בונים את שולחן הירקון.

http://img204.imageshack.us/img204/6702/19173685my8.jpg - בונים את שולחן הירקון.

http://img254.imageshack.us/img254/504/16we0.jpg - כופתים מתלה לתיקים (המקרמה שלנו!)

http://img204.imageshack.us/img204/3097/12rw0.jpg - בונים שער.

http://img254.imageshack.us/img254/8263/37407052ft9.jpg - פרסומת סמויה. ורינת.

http://img254.imageshack.us/img254/142/84812976bl2.jpg - הג'ינג'י.

http://img204.imageshack.us/img204/299/54425296fi3.jpg - הג'ינג'ית.

http://img254.imageshack.us/img254/4251/35451255or5.jpg - צוות אוכל מובטל.

http://img254.imageshack.us/img254/2921/16060263gb7.jpg - אבטלה סמויה.

http://img204.imageshack.us/img204/2910/30599541gc1.jpg - אבטלה גלויה.

http://img254.imageshack.us/img254/5255/10dz1.jpg - חובצות חמאה.

http://img230.imageshack.us/img230/1961/10wp0xs8.jpg - הבת ימית והזאת מהרצליה כופתות פח.

http://img73.imageshack.us/img73/7766/10dx5.jpg - בכר חותכת גברת ורודה! (התפוח)

http://img254.imageshack.us/img254/2673/11za5.png - ארוחת בוקר.

http://img204.imageshack.us/img204/1765/13mn9.jpg - ארוחת בוקר.

http://img73.imageshack.us/img73/553/87739460ps3.jpg - אנשים.

http://img254.imageshack.us/img254/6475/41814977lf1.jpg - עוד אנשים.

http://img73.imageshack.us/img73/416/11gg5.jpg - ועוד אנשים.

ובקשר להתערבות של הבת ימית ושלי- מי יותר בת ימית- אמנם החזקתי המון סכינים חדות ביד וחתכתי הרבה דברים (חבלים, קישואים ובצלים) במהלך היומיים, וגם עשיתי פרצוף קשוח ואפל וניסיתי להרביץ לאנשים, אבל רעות קצת ניצחה בהתערבות שלנו... אבל אני כמעט ניצחתי! 8-2 לרעות. לא שאלנו מספיק אנשים, אם היינו שואלות עוד כמה, ברור שאני הייתי מנצחת. אל תשכחו שכמעט ניצחתי!

אתם חושבים שעכשיו אני אגיד שאני אוהבת את כולכם ושאתם אחראים לזה שהגיחה הייתה מעולה? אז אתם טועים. אני קשוחה, אני לא אוהבת אתכם, ואיך לעזאזל נתתם לרעות לנצח?! מרושעים. בוהו. בטיול הבא אני מכינה את הטחינה, כן כן, תראו בזה איום. אוהבת!

-מי שהצליח לקרוא עד הסוף, כל הכבוד. מי שגם משאיר תגובה- כרגיל, כמו בכל פוסט ארוך במיוחד, הטבות מיניות משירי-

אוראל(ה),

שפית בלתי מעורערת, אחראית גואש, בת ימית קשוחה בנפשי.

עריכה: אם לא היה את החופש הזה הייתי אומרת לכם שאני שונאת את החג הנורא הזה. אבל יש חופש של עשרה ימים, אז זה טיפה מרכך אותי. וגם יש עוגיות בוטנים, שזה גם טוב. לא מספיק שכבר יומיים לא אכלתי כמו שצריך (אנחנו לא מחזיקים חמץ בבית שבוע לפני החג, ולא פותחים מצות או מזון חדש לפני החג (אחרת צריך לזרוק אותו לפני שהחג נכנס) אז אני חיה מקוטג' ומלפפונים. היום לארוחת צהריים אכלתי ברוקולי שמצאתי במקרר, ואני לא חושבת שמבשלים ברוקולי כמו שאני בישלתי אותו), גם החדר שלי לא היה מספיק מסודר לטעמה של אמא, אז היא החליטה לסדר לי אותו כשיצאתי והיא העזה לגעת בדיסקים שלי, שזה דבר שלא עושים! זה כמו שלא נוגעים ב... בטבעת הזאת של היצור הזה משר הטבעות (נו, כאילו אתם באמת הצלחתם להשאר ערים כל הסרט ולעקוב אחרי השמות של כולם) ...

כרגיל, אני לא אהיה בבית בחג, אז תרגישו חופשי לשלוח לי אסמסים, זה יהיה בידור די טוב. 

חג שמח, כשר ומשמין (מי טעם כבר קרמבו כשר לפסח?)